איך להתחיל חיים בצורה נכונה?

הסיפור שלי קצת מוזר ומתחיל מגיל 19 כשהתגייסתי
שירתתי כחייל בודד( על רקע דתי) במשך שנתיים ו8 בתפקיד משמעותי מאוד, ושוחררתי
היום עובד ויש לי כסף אבל חסר לי מטרה כמו שהיה לי בצבא, שם הרגשתי שאני תורם
היום אני עובד בתחום מעניין שאחרים היו חולמים על זה אבל אני לא מרגיש את החוויה של הגשמה עצמית
בצבא הייתי נשאר ימים ולילות עד לסיום מטרות מסויימות וממש העריכו אותי שם כמקצוען והיום אני "עובד בשביל לישון- וישן בשביל לעבוד"
כשהבנתי שמשמעות אין לי התחלתי לקחת על עצמי אתגרים כמו לעזור לסטודנטים, ואני עוזר לחברי הצוות שלי מהצבא, אבל עדיין מרגיש חוסר משמעות במשימות

גם כן בזוגיות אני לא מוצלח במיוחד
הספקתי להיפרד 3 פעמים בשנה וחצי האחרונות כשאני מבטיח לעצמי כל פעם לא לחזור על טעויות
והטעות שלי (כנראה) שאני עובד מ8 בבוקר עד 10-12 בלילה כי אחרת אני חוזר לבית עם הרגשה ששרפתי יום, וכשאני חוזר אני מפנטז רק על כרית, כמובן אפס חופשים וגם בחגים ושבתות אני עובד, ושום בת זוג לא יכולה לקבל תעובדה שאפילו *** לא מעניין אותי ואני מעדיף לעבוד קשה במקום כי זה נותן לי סיפוק

איך אני יכול להרגיש הגשמה עצמית, להפסיק לרדוף אחרי משימות בחיים בכמות הזאת, ולהיות בזוגיות בריאה
איך אני יהיה מסוגל לצאת לחופש או בכלל בעתיד לפנסיה, אני לא מסוגל לשבת בבית בלי כלום אפילו כשאני חולה
יש לי שיקול אפילו לחזור לצבא כאזרח עובד צהל עם משכורת אפס

ללכת לפסיכולוג נראלי זה קצת מוגזם ונורא ישעמם אותי נורא
איך בכלל אפשר להגדיר בן אדם שסובל מבעיה כזאת
אגב אני מוגדר כפסיבי (ההיפך מהיפר אקטיבי)

ובכללי הייתי רוצה לקחת אתגרים ולעזור לסטודנטים בתחום הרובוטיקה, אלקטרוניקה פיזיקה אלגוריתמיקה ותוכנה ובקרה, יש לי מעבדה עם הרבה ציוד, איפה אפשר יהיה לעשות את זה בצורה יותר רשמית, שמרצים יתנו לי תסטודנטים היותר חלשים שלהם לקידום במיוחד בפרויקט גמר(כמובן בחינם)