אני ובת זוגתי יוצאים כבר כמעט חמש שנים
היו ירידות והיו עליות, אבל נשארנו יחד למרות הכל.
אני בגדתי בה והיא סלחה לי. אבל אני תמיד ממשיך להרגיש אשם ובצדק, יצאתי דושבג במקרה הטוב, אבל היא החליטה ביחד איתי שאפשר לתקן ובאמת ניסנו וזה על פניו לא מהווה טריגר למראית עין, אבל אני כל הזמן מרגיש עם עצמי רע.
אני מרגיש שאנחנו לא תואמים בהשקפות העולם שלנו, ויש לי המון ביקורת על דרך החשיבה שלה בחיים, אך אני לא אומר לה את זה, כי אני רוצה לתמוך בה, ולצערי אני תופס אותה עלצנית. היא לא רוצה לעבוד בטוענה שהיא רוצה לעבוד במקצוע שלה, אבל בפועל יוצא שהיא לא עובדת כבר קרוב לשנה וקצת מה שגרם לנו בהתעקשות שלה, לעבור לגור אצל ההורים שלה (אחרי שחייתי מגיל 21 לבד). רבנו על זה מספר פעמים, רציתי לרדת באיכות המחייה כדי לחזור לעצמאות, אבל המצב נשאר סטטי, אנחנו פה.. והאמת שאני לא רואה אופק.
חברים במרוצת הזמן אמרו לי שהזוגיות הזו לא מקדמת אותי, אבל לא הקשבתי לזה. מה שמערער אותי בזמן האחרון, זה לא האם הזוגיות לא מקדמת אותי, אלא את שנינו וזה מטריד אותי מאוד. מה שהניע אותי לכתוב פה, הוא בגלל חבר שלקח אותי לשיחה אתמול בערב ופשוט אמר לי מפורשות, שהקשר הזה לא מקדם אותי לשום מקום ושאם יש לי תקווה שהדברים ישתנו, אז הם לא עומדים להשתנות. עכשיו מה שמטריד הוא שאני לא יזמתי את השיחה עם החבר על זה ואפילו לא רמזתי כלום, הוא פשוט אמר שהוא חשב על הזוגיות שלנו, ושהוא היה חייב בתור חבר להיות כנה איתי.
אנא מכם, אני יודע שיצאתי דושבג, אבל בבקשה, תהיו קונקרטים. האם אני צריך לסיים את זה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות