שלום לכולם,
אני בן 30, כרגע לומד באוניברסיטה. ותמיד חי בתחושת החמצה.
חברתית אני די לבד ולפעמים אני מרגיש תחושת החמצה על כך שלא ניצלתי הזדמנויות מסוימות להכיר אנשים או עצם זה שאני נמנע ומחמיץ את כל ההנאות, הכיף מה שחסר לי בחיים - חברים ויציאות לבילויים. בנוסף אוסיף שגם אין לי רישיון נהיגה, שזה גם מוסיף לתחושה הכללית שלי על כך שאני חש צער שאינני עשיתי קודם כשהייתי צעיר.
ושלא לדבר על זוגיות שאף פעם לא הייתה לי ושום התנסויות. אז תחושת ההחמצה היא עצומה אצלי עקב ההימנעות שלי ככל הנראה ועצם זה שדברים קורים מהר. קרה לי בעבר ועדיין קורה לי שבלימודים גם אני נותן את כל כולי וגם שם אני חש תחושת פספוס, שלא הצלחתי לממש את הפוטנציאל שלי ותמיד מתבאס על הטעויות שלי ואוכל סרטים על עצמי ובנוסף על כך שאני לבד ומשעמם לי נורא לחיות כך. אבל זה מה שאני רגיל.
אני גם מאוד שונא את עצמי, את הכול. איך שאני נראה, איך שאני מדבר/נשמע ובכלל לא טוב לי עם עצמי ואני מאוד סובל. מנגד אני כבר רגיל לשגרה שלי ולבדידות שלי, שאולי זו כבר "התמכרות" או הדחקה סמויה של הכמיהה שלי לקרבה, להבנה ולתמיכה מה שאין לי ומעולם לא היה לי. אני מעולם לא הצלחתי לצאת מהמעגל הזה. לא משנה מה עשיתי. אני כבר מיואש. מרגיש חוסר צדק בעולם. ותחושת החמצה וחוסר ביטחון.
אני מכוער, לא מצליח שום דבר, לבד כל הזמן, ללא חברים, פשוט מאוכזב מעצמי ברמות שאין לתאר שאני כבר לא מאמין שזה מי שאני. אני מתבייש בעצמי ולא רוצה להיות עם אף אחת ואף אחד כנראה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025