היה לי נגיד פרויקט שעבדתי עליו בבניין ודיירים היו נותנים לי הוראות תעשה ככה ואל תעשה ככה כאילו אני עובד אצלם (וזה היה גם בהתנדבות אז בכלל..)
ובכללי לפעמים הייתי באמת צריך ללכת לאן שהוא או לעשות משהו ולא יכולתי לשוחח עם 60 ומשהו דיירים מתי שנוח להם ואז כזה היו מחזיקים אותי בקו כאילו אני משקר להם ומנסה לנפנף אותם או שסתם לא מעניין אותם שיש לי גם חיים משלי.
השיא מבחינתי לתופעה הזו היא בפורום באינטרנט שנותן ייעוץ רפואי חינם ובה מישהי כתבה לרופא בציניות שטוב שענה לה אחרי חודש וקיבלה תשובה שכנראה לא הייתה מרוצה ממנה - אם כל הכבוד זה פורום ובחינם והוא לא חייב לענות לה בכלל.
פעם הראיתי דירה לאנשים ולא הייתי סגור עליהם אז רציתי לראות אותם (באזור לא מבוקש ובעיר פרבר שיש בה שוק שכירות מצומצם) והם לא רצו לעזוב את הבית כאילו מה כמו שהם לא חייבים לחתום לי על חוזה גם אני לא חייב להשכיר לכל אחד ואחת.
לעומת זאת כשהייתי בחו"ל או כשפגשתי תיירים בארץ זה היה אחרת והתקשורת לגמרי שונה ומאוזנת
בלי קשר: כאב לי אדם מבוגר שנכנס לתור בסופרמרקט ואישה עקפה אותו. הוא אמר לה אני בתור והיא אמרה "מה אני אשמה שאני הולכת מהר".
יש תחושה שחמלה או אמפתיה הפכו למילים גסות (אבל לא מחייב שזה רק בישראל).
אנשים נהיים חסרי סובלנות וסבלנות בצורה נוראה עם הזמן.
מיותר לציין שהצעתי לו את תורי אך סירב
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025