אני מתמודדת עם עצמי הרבה מאוד זמן, הימים ארוכים לי מידי ואני מנסה לעבור כל יום כמה שאפשר.
לפעמים אני מנסה להיות בסדר ויותר רגועה אבל אני יודעת שמתחת לכל הנסיון הזה אני מרגישה הכי גרוע בעולם. ממש כל יום התמודדות , התמודדות מול עצמי.
אני לא חיה בשלווה עם עצמי, ואני הולכת לטיפולים וממש משתדלת אבל מרגיש לי שאני עדיין דורכת במקום , בודדה מאוד בודדה .
אני רוצה להאמין בצהוב שיש בחיים ,אבל אני ככ רחוקה ממנו , ככ לא קרובה , ככ לא שייך.
אני מנסה לא לחשוב על המחר , על עוד כמה שעות קדימה כדי שאני לא אפחד יותר,
שאני לא אגיע למצב שאני נכנסת להתקף חרדה.
וברגעים הכי שפלים שלי, ברגעים הכי חשוכים אני תוהה אם בכלל אני אתקרב למה שיכול להיות לי טוב .
אני מרגישה שאני בחלום מאוד רע שאני רוצה להתעורר ממנו, אבל החלום הזה הוא ככ ממשי , נוגע בי מאוד , לופת לי חזק את היד ומסרב לשחרר גם כשאני ממש מתאמצת .
אני רוצה שיהיהו לי אנשים יותר קרובים אליי ביומיום , שתהיה לי משפחה , שאני אפסיק להתבגר ככ מהר כי בסכה אני לא כזאת גדולה ...ואני יודעת שממש בפנים אני האדם הכי מאושר עלי אדמות , יותר מכל אדם אחר שאני מכירה , שאני אפילו יכולה לגרום לאחרים לחייך בלי סוף , היה לי את זה וזה פתאום נקטע , איבד שליטה , איבדתי את עצמי האמיתית , עצמי הקטנה .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות