אני מתחילה את החיים שלי בגיל 30 ולא יודעת איך. קמה ונשברת, קמה ונשברת. הייתי ילדה עם מוגבלות כלשהי, וסבלתי מבריונות בלתי פוסקת שנמשכה שנים ארוכות. התוצאה היתה חרדה חברתית קשה, כל פעולה מחוץ לבית כרוכה בסבל ובפחד שיצחקו עליי מכל מיני סיבות, מאופן ההליכה שלי, דרך התנהגות מוזרה כזו או אחרת ועד לסממנים חיצוניים, והתחושה היא להסתובב בעולם עם חולשה שכל אחד יכול לראות. תחושה איומה.
בגיל 24 אחרי כמה משברים נפשיים גדולים ומחשבות לסיים עם החיים, הפסקתי לעבוד כי לא יכולתי יותר. ישבתי כמה שנים טובות בבית. בלי לעבוד, ללמוד, ולפעמים גם בלי לצאת מהבית במשך חודש ויותר. לאחרונה הבנתי בפעם הראשונה שאני סובלת מהפרעה פוסט טראומתית. מאסתי בטיפולים פסיכולוגיים והחלטתי להילחם בחרדות שלי בעצמי. אני בתהליך של שיקום משהו כמו שנה, לבד, עם עצמי. התקדמתי יפה.
אני במצב שאני מסוגלת לעשות דברים שרעדתי מעצם המחשבה עליהם פעם, לפנות למישהו עם שאלה, לעלות על אוטובוס, לעשות קניה בסופר. להיות במקומות הומי אדם. אבל אני תקועה. יש לפניי דרך ארוכה וחסרה לי תמיכה. ההורים שלי הרימו ידיים ממני מזמן וחוץ מביקורת ודאגה נוראית מזה שאני לא עובדת אני לא מקבלת מהם יותר מדי.
אני בעיקר זקוקה למישהו לדבר איתו. יש לי חברה אחת, נשואה עם ילד, יש לי הורים, אח גדול שלא ממש אכפת לו, וזהו.
לצערי למרות תהליך מרשים של התקדמות איטית, חזרתי בחודש האחרון אחורה. אני מוצאת את עצמי שוב מנוונת, בוהה במסך הטלפון כל היום, וחוסר הביטחון חוזר.
אולי לא נשארו לי יותר כוחות נפשיים.
אשמח לכל מילת תמיכה, עידוד והכי הרבה אשמח לשיחה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025