בס"ד. אני כותבת את השורות האלה מתוך יגן וצער על חיי. אני בחורה בת 30 שעוברת קשיים ברוך ה ולא יכולה יותר. ההורים שלי מכוונים אצבע מאשימה, וטוענים שיש לי בעיות קשות, שאני עושה אותם חולים. אני לא מסוגלת יותר עם השיפוט הזה. אני כ"כ סובלת ולא יוצאת מהבית כמעט שנתיים, רק מדי פעם. הסבל הוא לא ניתן להסבר בכתב. צריך להיות עד כדי כך למטה כדי לזעוק זעקה שלא נשמעת. תודה לבורא עולם קיבלתי חיים שהתחילו קל וסביר והפכו לגיהנום מתמשך. איבדתי את עצמי לחיים. לא עושה כלום. חושבת באופן תמידי שעשו לי עין הרע, או כישוף, אני משוכנעת לחלוטין,זה במיינג רוב הזמן.
ריקה מתוכן ומיצירה. תקועה כ"כ בלופ הזה. חושבת שהסביבה בוחנת אותי כל הזמן. ומסתכלת ומדברת עליי. אני לא מה שהייתי. מה אני עושה עכשיו. מחכה לשיחה בבריאות הנפש. אבל ככל שהזמן עובר אני בוואקום נפשי, החלים הם קשים על בסיס קבוע. מילה טובה תיתן קצת נחמה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025