אני לא מעריכה את אמא שלי וזה ממש מתסכל, כי אני מכירה הרבה אנשים שאמא שלהם מתה וזה באמת ריסק אותי לרמה של דמעות ודיכאון קליל, ואני רק חושבת על זה שאני לא אוכל לתפקד ולנשום כמו שצריך אם זה יקרה לאמא שלי. אבל בפועל אני לא מעריכה אותה בכלל ואני די חציפה. וכשאני משנה את זה זה נשאר רק לשבועיים וחוזר למצב הרגיל.
אני יודעת מאיפה זה נובע.
א. שהיא לא העניקה לי את הצרכים שהייתי צריכה בחיים. תמיד נתנה לי מענה לצרכים רגשיים רק בדברים חומריים ולא באמת הייתה שם רגישית, להכיל, לענות לי על הצרכים והייתי צריכה להתמודד לבד. וזה די דפק אותי בלמצוא זוגיות/זוגיות אני לא אפרט למה.
ב. יש לאבא ואמר שלי מערכת יחסים מאוד רעילה. לא אלימה פיזית אבל מילולית. והוא מקטין, בוגד, ועושה דברים מאחורי הגב שלה והיא יודעת הכל ובוחרת להשאר. ומגיל קטן אני רק סובלת את הריבים שלהם ועד היום אני צריכה להפריד בניהם. ואני לא במודע מאוד כועסת עלייה כי היא אישה מאוד חלשה בעיניי, שגם לא אכפת לה שזה משפיע על הבנות שלה. היא רק מגבה אותו. וזה מרחיק אותי מאוד ממנה. היא לא רוצה גם עזרה לשואלים.. ואני מאוד אוהבת את אבא שלי בכל זאת. וגם את אמא.
אבל משניהם אני מתרחקת. ורוב הכעס מופנה לאמא לצערי…
בחזרה לנושא.. כל פעם שאני לא מעריכה אותה אני מרגישה ממש אשמה ומפחדת שזה יחזור אליי כפול כשאם יקרה לה משהו חס וחלילה. כי אז אני ארגיש אשמה
אבל אני באמת לא מצליחה להתגבר על זה ולהשתנות. היא כל פעם מעוררת לי טריגרים וגורמת לי לחזור לדפוסים ישנים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות