עד לפני שנתיים נהנתי ממגעל לא קטן של חברים קרובים. סיימתי בית ספר והתגייסתי לצבא לפני יותר משנה. במעבר הזה שמתי לב לאט לאט שאנשים מתרחקים ממני, או מדברים איתי רק אם הם צריכים לפרוק, להתייעץ או צריכים טובה ואז נעלמים בלי להתעניין בי, אפילו אם הייתי משתפת, לא הייתי מקבלת יחס ואפילו מתעלמים. בהתחלה הייתי מנסה להבין עשיתי לא בסדר, הם היו מתנצלים ונעלמים שניה מאוחר יותר. עכשיו אני לא מנסה יותר להשיג יותר את התשומת לב שלהם, אבל אני מרגישה לבד עכשיו. מצאתי את עצמי מנתקת כמעט לגמריי קשרים חוץ מהמשפחה שלי ומחבר שלי שמאוד חשובים לי. אני אפילו לא נהנת מלצאת כמו פעם, שמתי לב שאני פשוט לא מרגישה נוח בחברת אנשים יותר. אני משתפת הרבה פחות ממה ששיתפתי בעבר, זה חסר תועלת בעיניי. עוברת עליי תקופה לא קלה נפשית ואני פחות אופטימית ממה שהייתי בעבר. אפילו בצבא, לא חשבתי שיהיה לי כל כך קשה להתחבר לאנשים חדשים. אני מרגישה שאני מוקפת בסביבה לא טובה עם אווירה שלילית חזקה (המון חיילים שמושחרים על התפקיד שאפילו אני לא באמת אוהבת). אני לוקחת המון ללב אם מישהו אומר שרע לו או מזלזל בסביבה. אני מנסה לפתור דברים ולא להתלונן יותר מידיי כי זה יעשה רק אוירה יותר רעה. אני שומרת הכל בבטן ואני מוצאת את עצמי פשוט מתפוצצת על עצמי, אנשים מסביבי, המשפחה שלי ועל חבר שלי אפילו. אני מוצאת את עצמי נופלת לדיכאון וראייה פסימית שאני רק אמת רוצה לשנות גישה מבלי שזה יהיה מזויף ומאולץ איך אני באמת יכולה לשנות את זה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025