יצא לי לחשוב הרבה עם עצמי, והגעתי למסקנה שכדי להיות מאושר צריך לעבוד על אלמנטים שונים במקביל, כי להשקיע רק בדבר אחד זה לא מספיק, אלה האלמנטים העיקריים שחשבתי עליהם וגם המצב שלי כמו שאני רואה אותו
מצב כלכלי - עבדתי בתור סטודנט בעבודה משעממת להחריד ופרשתי, למזלי אני מגיע ממשפחה עם מצב כלכלי טוב אז אין עליי כרגע לחץ מהבחינה הזאת
מצב פיזי - תמיד הייתי מאוד רזה ולא הצלחתי לאכול כמו שצריך, ניסיתי להתאמן תקופה אבל קשה לי מאוד להתמיד באימון מינימלי וגם לאכול כמו שצריך, כמו כן אימונים זה דבר שמאוד משעמם אותו ואין לי בזה עניין, אך מאוד מטריד אותו למשל מבנה הגוף שלי שהוא רזה מידי בהשוואה לממוצע
מצב חברתי - איבדתי את רוב הקשרים עם חברים מהתיכון ומהצבא, יש כמה חברים מהמכללה אבל זה מרגיש כמו חברים ללימודים ולא חברים לחיים, משמע שהם ינתקו קשר ברגע שנגמר הלימודים. לא מצליח להכיר אנשים חדשים ואף פעם לא הייתה לי חברה..
מצב אקדמאי - נמצא שנה שלישית בתואר שבכלל לא בטוח שרוצה אותו יותר, יורק דם ומצליח בקושי לעבור על 60, משקיע את רוב הזמן שלי בתקופות מבחנים המתישות ומחכה לסיים עם זה, לא יודע כלום לגבי קריירה
מצב אישי (תחביבים) - תחביב עיקרי לנגן פסנתר אבל כבר שנים תקוע ולא מתקדם, לא מצליח להתמיד ויודע שצריך מורה פרטי.. הייתי מצפה שלאחר כל כך הרבה שנים אני אהיה טוב יותר ממה שאני כרגע
לכאורה המפתח לכל הבעיות הוא נטו התמדה ולהשקיע את הזמן בצורה אפקטיבית בשביל להתקדם קצת כל יום, כדי להגיע בגיל 30 למשהו
האם יש לי ציפיות גבוהות מידי מעצמי? אני לא מצפה להיות גאון בלימודים או להיות נגן מפורסם או מסמר הערב, אלא פשוט להרגיש טוב עם מה שיש, ואני תמיד חי בהרגשה שהיה יכול להיות יותר טוב.. האם זה הגיוני?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות