היי זו פעם ראשונה שיוצא לי לנסות לכתוב אבל המצב שלי כבר בלתי נסבל
יצאתי עם מישהי במשך שנתיים וחצי, אהבתי אותה בטירוף והיא אהבה אותי אפילו קצת יותר(לפחות ככה הרגשתי)
במהלך הקשר היו המון ריבים ואפשר להגיד שהרגשתי שהיא לא האישה המתאימה לי למרות היתרונות הבאמת באמת רבים שיש בה. אני סטודנט , עושה תואר נורא תובעני ולוקח המון המון זמן , ובשיא תקופת המבחנים כשהייתי הכי צריך את התמיכה, רבנו ריב אפשר להגידה הכי גדול שעברנו בקשר, מוגזם .. החלטתי שאני צריך להתרכז רק בלימודים ולוותר על הקשר , ונפרדנו. ממש כואב לי הלב שהפעם האחרונה שראיתי אותה הייתה בצעקות אחרי שאמרתי לה לצאת מהבית , אך לצערי כך היה.
בשבועיים הראשונים של הפרידה הרגשתי בשיא, חזרתי להתאמן, חזרתי לקשר עם קצת אנשים מפעם , היה לי זמן ללימודים, ובאמת הרגשתי טוב
לאחר שלושה שבועות דיברנו כמה הודעות ווצאפ בודדות בזמן הזה, התחלתי להרגיש געגוע .התקשרתי , שאלתי לשלומה והיא דיי הבהירה לי בשיחה שהייתה לה קשה הפרידה ושהיא לא תחזור אחורה . הזמן עבר, הלב שלי נשבר מיום ליום , ניסיתי לדבר כמה פעמים והיא פשוט סגרה את הדלת לחולטין. עברו כבר חודשיים וחצי, ונכנסתי לדיכאון עמוק מאוד
לא מתקשר כמעט , בקושי אוכל, לא זז מהמיטה, לא מסוגל למצוא מוטיבציה להמשיך את היום ואת מה שאני צריך לעשות ( ויש לי המון) כל הזמן רק חושב עליה וחושב כמה הייתה טובה למרות שיודע בפנים שלא היה מושלם. מרגיש באמת שבור ורע ולא מצליח לצאת מזה
כן מצליח להתאמן אבל לא מצליח לשחרר את המחשבות ממנה , אפילו עם ההורים שלה ניסיתי לדבר, וגם הם טוענים שהיא לא רוצה שנדבר. מוצא את עצמי לפעמים סתם יושב ליד הבית שלה , והמצב כבר מתחיל לחרפן אותי.
אני לא איזה מסכן זה סתם נשמע מתרפס תודה לאל לא חסר לי שום דבר וזו לא פרידה ראשונה שאני עובר אך ללא ספק הקשה ביותר
אשמח לקצת עצות תודה רבה על הקריאה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות