מאז ומעולם היה לי קטע של מצב רוח ירוד שפתאום נופל עליי. כזה יום-יומיים שסוג של בא לי למות (לא במובן מעשי), כי אני מרגיש דחוי חברתית ואין לי מושג למה. אלא שעד לא מזמן, היו לי שלושה חברים ממש טובים ואחד ממש טוב שנעזרתי בהם בקטעים האלה. היינו מדברים ולא התביישתי לספר להם מה עובר עליי. ולאחרונה, זה נגמר.
התפצלתי מהחברים שלי כדי ללמוד במסגרת אחרת (כן, בגיל 19. אני בישיבה). בהתחלה הייתי משוכנע שהקשר שלנו יותר חזק מזה והתקשרתי אליהם המון. היו לי פה ושם מחשבות שאולי אני חופר, כי כמעט לא קיבלתי מהם טלפונים - תמיד זה היית אני שמתקשר, אבל הדחקתי. אחרי כמה זמן, שמעתי שהם יצאו לטיול מאוד גדול בלעדיי. לא סתם בלעדיי, היה שם אחד אחר במקומי.
אני כל כך כעסתי אז, שהחלטתי שאני לא צריך יותר אותם. הפסקתי להתקשר ודי ניתקתי את הקשר. לא שלא דיברנו מאז - דיברנו, אבל אני הבנתי שמה שהיה נגמר והתכוונתי להמשיך הלאה בחיים.
אלא שלא ממש הצלחתי. אין לי מושג למה אבל איפה שאני נמצא היום אני פשוט בודד. ואני לא איזה בחור דחוי בטבע שלי. אני לא כותב כדי להתגאות, אבל יש בי הרבה עומק שתמיד סקרן מישהו אחד או יותר, אבל נכון לעכשיו אני אפס. יש כמה שממש הייתי רוצה להיות חבר שלהם, אבל הם פשוט לא מוצאים בי שום עניין.
את החבר מהעבר אני פוגש לפעמים, רק כדי לגלות שהוא לא מתעניין בי ומצא חבר חדש.
והקטע הזה שדיברתי עליו בהתחלה? של מצב רוח ירוד משמעותית? זה תוקף אותי המון (- כל פעם שהשגרה היומיומית שבה אני די מסודר נשברת, אני מגלה כמה אני מבודד חברתית) ואין לי אף אחד בעולם לדבר איתו, גם לא משפחה (מכל מיני סיבות). אני מתמודד עם זה לגמרי לבד ונמאס לי ככל שהזמן עובר. יש הפוגות מפעם לפעם שבהן אני חוזר למסלול, אבל הן קצרות ולא מספקות.
עכשיו חצי מהמגיבים יפנו אותי לטיפול. נשבע לכם שאני מת ללכת לפסיכולוג או ווט אבר שיעזור לי, ואני לא מתבייש ולא כלום, אבל אין לי את הכסף לזה. אז למה כתבתי פה? - כי כיף לי לפרוק איפשהו, ואני מקווה שהתגובות גם ישפרו את המצב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות