היי
אני לומדת תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב בת 22, רוצה כבר להניע את החיים שלי
אני נרשמתי לתואר מתוך סקרנות ועניין, רציתי להשכיל וידעתי שהתחום שאעסוק בו יהיה קשור לעולם הזה.( לא פאן הדרכתי או משאבי אנוש ולא פסיכולוגיה)
מעניין אותי מחקר חדשנות, הייתי רוצה להיות עצמאית וליצור שינוי בעולם( עד כמה שזה נשמע נאיבי) ולחיות בחול.
אבל הייתי לי שנה לא פשוטה, הבנתי שדברים שהגדרתי כנורמלים בדרך שבה חייתי ממש לא נורמאלים, פשוט בחרתי תמיד לא לשתף. הצלחתי לעשות עבודה עצמית ולשנות את בתפיסת מציאות שלי בכמה חודשים ברמה קיצונית , היום אני לא סומכת על עצמי עדיין שאני רואה את המציאות בצורה בריאה לגמרי, לא סומכת על עצמי שאני נמצאת במקום שנכון לי. אני מרגישה תקועה, שאני נכנסת למסלול מסוים שלא רציתי להיות בו אבל לא עולה לי שום רעיון למטרה
משפט שנחקק לי במוח- כשזורקים חץ לא מסמנים סביבו את המטרה אחרי שיורים, אלא מכוונים אותו למטרה קיימת.
זה מה שאני מרגישה שאני עושה, ללא מטרה מוגדרת פשוט נמצאת בתואר , כל מקום לעצור ולחשוב לא הניב ממנו מסקנה לגבי מה הייתי רוצה לעשות ספציפית.
מה הייתם עושים במקומי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות