שלום, בבקשה תעזרו לי או תגידו לי משהו, כל דבר שאתם חושבים שיעזור בבקשה.
אני בת 30, עד גיל 18 היה לי חבורה של בנות שהיינו ביחד מגיל 8 בערך, הם נשארו חבורה ואני יצאתי ממנה, הן טענו שאני לא מתאימה יותר לחבורה שלהן ואני מאוד מאוד נפגעתי, הן היו ממשיכות לצאת ולהנות והן עושות את זה עד עכשיו ואני בבית. אפשר להגיד שמאז לא היה לי קשרים חברתיים משמעותיים, פה חברה שם חברה אבל לא משהו רציני ועמוק שאני יכולה לדבר עם מישהי על מה שעובר עלי ולקבל כתף תומכת, אפשר להגיד שמאז אני לבד.
היו לי שני בני זוג מאז, אחד שנתיים ואחד שש שנים. שניהם התאימו לי מאוד, הכירו את הנפש שלי לעומק והסתדרנו נפלא. הרגשתי איתם משוחררת, חופשיה, הרגשתי שאני באמת יכולה להיות אני ומישהו יבין אותי בחיים האלה, מה שמשום מה נדיר עבורי למצוא. אוסיף ואומר שבן זוגי שהינו ביחד שש שנים התאים לי כמו כפפה ליד!! היינו ממש אותו אדם והרגשתי באופן נדיר ביותר שמישהו מבין אותי. משהו שלא הרגשתי אחריו עם אף אחד.
אני במהלך היום מכירה כל מיני אנשים, מטיילת בחול ויוצרת אינטראקציות אבל בחיים בחיים בחיים שלי לא קרה שאדם עניין אותי, או שאני עניינתי אותו.
עכשיו תגידו לי תצאי תהני אבל אני עוף מוזר. לא כל אחד יכול להסתדר איתי ובטח ובטח שאני לא יכולה להסתדר עם כל אחד. צריך פה קליק נדיר וזה קורה אחד לאף פעם.
מצד אחד אני לא רוצה לצאת עם אנשים סתם לשם היציאה, לא רוצה לפתוח את הלב שלי לאנשים שאני לא מרגישה איתם במאה אחוז חברה שלהם. לא רוצה להזמין אלי הביתה בנות שלא בא לי לשבת ולדבר איתן, הבעיה שהמפגשים האלה באמת נדירים בשבילי. ואני מוצאת את עצמי לבד
כרגע יש לי בן זוג. הוא בסדר אבל הוא לא מתקרב ולא בפיפס להבנה, לאהבה ולאותו הגל שאני והבן זוג הקודם שידרנו עליו. זה פשוט היה זה!!! לא רק מבחינת זוגיות, מבחינת חברות לחיים, הוא היה החבר היחיד שלי. מרגישה בודדה עד עמקי נשמתי.
אין לי למי לספר כלום, לא משמח ולא עצוב. אין אדם שיבין אותי. מרגישה רע מאוד
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות