7 שנים ביחד, גרים ביחד יותר מ6 שנים. הוא בן 33, אני בת 27.
לפני שנה וחצי פתחנו את המערכת יחסים שלנו עם חוקים מסוימים, למשך חצי שנה (החלטנו על הזמן מראש). זה היה היוזמה שלו שאני נפגעתי ממנה אבל הבנתי אותה כי הייתי עם ניסיון מיני יותר נרחב לפני שהכרנו והוא לא חווה הרבה. מלכתחילה אמרתי לו שאני מוכנה לנסות אבל זה לא איך שאני רואה את העתיד שלי ואם אחרי חצי שנה הוא ירצה להמשיך בזה לשארית חיינו תהיה לי בעיה עם זה. כמובן שהקשר גם פתוח מהצד השני, אבל אני לא עשיתי כלום.
הניסיון לא היה כזה מוצלח, ולמרות שהיינו אמורים לצאת לדייט שבועי והוא הבטיח להשקיע בי יותר, זה לא באמת יצא לפועל (לא רק באשמתו, גם סתם בגלל הנסיבות שלא היה זמן). מהבחינה של זה שהוא שוכב עם נשים אחרות, זה היה כואב והייתה גם איזו תקרית לא נעימה אחת שהוא התנצל עליה ממש, אבל באמת שניסיתי להיות מבינה.
אחרי ארבעה חודשים, עוד לפני שנגמרה החצי שנה הוא אמר לי שהוא מיצה והוא רוצה לחזור לסגור את הקשר. שאלתי אותו אם הוא בטוח והוא היה בטוח..
ועכשיו, משהו כמו שנה אחר כך, הוא רוצה שוב. ועכשיו זה כבר לא זמני. לא. כי כמו שראינו, לתרופת הפלא שלו יש תוקף.
אז מה אני אמורה לעשות? פשוט להשלים עם זה שהוא ישכב עם בנות אחרות כל החיים שלי? שישקיע בבנות אחרות על חשבוני? לתת לו חודשיים בשנה להתפרע כדי לקבל בן זוג מאושר לשאר השנה? כי לא טוב לו, זה פשוט חסר לו. אני רוצה שיהיה לו טוב, אולי זה פשוט לא איתי. אולי הוא צריך להיות רווק.
הוא מרגיש את זה עד כדי כך חזק שהוא לדעתי מוכן להיפרד על זה. אני מרגישה שהוא לא מחויב אליי. שנינו לא רוצים להתחתן (אני אף פעם לא רציתי) אבל אצלי זה בגלל שאני לא מעוניינת ברבנות ובגלל שאני פשוט לא רוצה את האירוע הזה. אני חושדת שאצלו, הוא לא רוצה להתחתן כי כל דבר שקשור למחויבות נותן לו אלרגיה. הוא אמר שזה מגוחך כי 7 שנים בזוגיות איתי בלי לבגוד בי אמורה להראות לי את רמת המחויבות שלו.
מה לעזאזל אני עושה?
אני לא יכולה לנשום.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות