אני בת 22, השנה התחלתי ללמוד באוניברסיטה ופשוט נכנסתי לדיכאון והבנתי שאוניברסיטה זה לא מסגרת למי שיש לו בעיות חברתיות..
אני מאז ומתמיד התמודדתי עם בעייה חברתית, בצבא הייתה לי את החבורה הקטנה שלי שליידם הרגשתי בנוח וליד השאר פשוט השתתקתי. למרות שהחברות הקרובות שלי היו יכולות לדבר גם עם אחרים ולצחוק איתם אבל אצלי משום מה זה לא הצליח, הרגשתי אטומה וקפואה ליד אחרים ושאין לי מה להגיד בשיחה בכלל.. ופשוט מרגיש שאני לא טבעית ולא אני ליד אנשים.
היום הרבה אחרי השיחרור גם עם החברות מהצבא כבר אין לי קשר ואני פשוט מדוכאת מההרגשה של הלבד והחוסר יכולת ליצור קשרים, אני יום יום מוקפת במאות אנשים סביבי ופשוט לא מצליחה ליצור אף קשר בגלל הלחץ והחרדה, ולא משנה בכמה דרכים ניסיתי להרגיע את זה עדיין לא הגעתי לדרך הנכונה.
כשאני מנסה לדבר עם מישהו זה נראה לא טבעי ובגלל זה גם לא מתפתח לשום קשר עמוק, ואני פשוט על סף ייאוש מהבדידות הזאת.. זה משפיע גם על הלימודים ומוציא לי חשק מהתואר. ואין לי אפילו זמן למסגרת נוספת מחוץ ללימודים(עבודה לא בא בחשבון עם הלחץ מהלימודים)
מי שהיה במצב הזה של חרדה חברתית, איך יוצאים מזה ומתחילים להרגיש טבעי ופתוח ? איזה דרך יש שעוד לא ראיתי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות