מתוסכלת מהכל, חברות שלי נטשו אותי כשהכי נזקקתי להן

זה קצת ארוך , אודה למי שיעקוב ויפנה מזמנו לעזור לי .. אין לי כ"כ עם מי לדבר ..

אז כמו שראיתם בכותרת .. היו לי 3 חברות ממש טובות שנטשו אותי ברגע שהמשפחה שלי התפרקה והורי התגרשו .
אחת מהן הייתה החברה הכי טובה שלי .. עשינו ממש הכל ביחד .. מהבוקר עד הערב היינו דבוקות . תמיד הייתי לצידן , ביחוד לצידה . גם כשלה היו בעיות בבית לא זזתי ממנה ועשיתי הכל כדי להקל עלייה את התהליך .
כשזה קרה לי , ציפיתי ממנה להיות שם בשבילי באותה מידה , ולתמוך בי וזה פשוט לא קרה .. לא מספיק שכל העולם חרב עליי ביום אחד ואיבדתי את המשפחה שלי ופרשתי מהלימודים כי לא היו בי כוחות להתמודד ( לא סיפור גירושין סטנדרטי .. הייתה אלימות ומחלת נפש ) אלא גם איבדתי את החברות שלי ובעיקר את זו שהייתה אחותי בנפש .
מאז הפרידה של ההורים שלי אני הייתי זו שלקחה אחריות בבית בכל מה שקשור לאחים שלי . ההורים שלי לא כ"כ שמו עלינו , אני הייתי צריכה להיות עם אחי הקטנים כל הזמן ולדאוג להם כי אף אחד לא דאג לעשות את זה .
כל זה קרה כשהייתי בת 16 וחצי .. מרגישה שדי נעצרו לי החיים בגלל זה .. פרשתי מהלימודים ככה שאין לי בגרויות וזה קצת מוריד לי את הביטחון ואני מרגישה קצת פחות שווה בגלל זה .. ובכלל הייתה תקופה שהייתי נורא חזקה והדחקתי את המצב וחשבתי שהמצב לא מזיז לי ודאגתי רק להרים את אחים שלי מכל מה שקרה כדי שזה לא ישפיע להם על העתיד ולא יעשה להם נזקים ולאחר מכן הייתי בסוג של דיכאון .. התרחקתי מכל המשפחה שלי , ננעלתי בחדר .. במשך שלושה חודשים לא ישנתי יותר משעה וחצי בלילה . ואז כל הזמן הייתי במחשב בלי לצאת מהבית ..
ההורים שלי היו נוזפים בי שאני עצלנית שאני בגלל זה לא הולכת ללמודים ותמיד רצו להחרים לי את המחשב ולהעניש אותי .. אף פעם לא הבינו מה עובר עליי וגם אף פעם לא יכולתי לשתף אותם כי הם תמיד שפטו אותי ומעולם לא שאלו איך אני מרגישה .. אף פעם לא היה אכפת להם ..
בגיל 18 החלטתי לעשות שירות לאומי מחוץ לבית ונאלצתי להפסיק אותו באמצע ולחזור הביתה כי אמא שלי לא הייתה מסוגלת בריאותית לתפקד ואחים שלי התחננו שאחזור וראיתי שבלעדיי אחים שלי אומללים כי לא דואגים להם ולא מבשלים להם וההורים שלי כל הזמן ערבו אותם ותמיד נאלצתי להגן עליהם וככה היה תקופה והרגשתי מאד מדוכאת עד שאמא שלי קצת התערבה במצבי (אחרי כמה שנים ) ואמרה לי שאני לא יכולה להיות בבית כל היום ושאני אלך ללמוד משהו וזה יוציא אותי מהבאסה . לא רציתי , אבל הלכתי כי היא והמשפחה שלה הפעילו עליי לחץ ..
נרשמתי ללמודים ולא כ"כ נהניתי שם .. לא התאמצתי כ"כ .. ולא הרגשתי שזה משחרר אותי מהבאסה .. בשיעורים לא כ"כ הקשבתי ותמיד שיחקתי בפלאפון או התכתבתי .. בבית הייתי לומדת לפני המבחנים ומוציאה ציונים טובים ..
ניסיתי לצאת לעבוד וכל עבודה שהתחלתי פרשתי ממנה .. מצאתי מקום אחד שעשה לי טוב וקצת שחרר אותי מהבאסה ואז אחרי 8 חודשים נפלתי ונפצעתי ואז התפטרתי משם .. הייתה תקופה שהייתי שוב בבית כי לא יכולתי לעמוד על הרגל ושוב נכנסתי לבאסה . חיפשתי עוד עבודות שגם בהם לא היה לי טוב עד שמצאתי אחת ששם קצת התחברתי והיה לי כיף אבל נאלצתי לעזוב כי לא הסתדר לי לעבוד שם כי הייתי עובדת בקופה וכל פעם יצא שהיה חוסר (באשמתי או לא ) והיו מורידים לי מלא כסף מהמשכורת ..
. כל מסגרת שנכנסתי אליה לא הצלחתי להתמיד ולהחזיק מעמד . מרגישה המון פעמים מיואשת , כאילו לא מוצאת את עצמי בשום מקום .. לא יודעת מה אני רוצה ללמוד , לא מוצאת את עצמי מבחינת עבודות - חושבת שלא אמצא נחלה באף מקום.
אני בחורה עם המון שמחת חיים ואני מרגישה לבד .. החברה שלי חסרה לי , לא מוצאת בן זוג שראוי לי ואני פשוט מתוסכלת .. בא לי לעשות הכל ויחד עם זאת לא בא לי לעשות כלום .. אני בבאסה כל היום ומצד שני כשאני עם אנשים אני מצחיקה וזורמת וצוחקת .
חסר לי מישהו שאוכל לדבר איתו על הכל מבלי שישפוט אותי .. אני מסתדרת מעולה עם בנים וקצת איבדתי את האמונה בבנות אבל אני בחורה שנראית טוב וכל גבר שאני מנסה ליצור איתו קשר ידידותי כדי נטו להיות שם אחד בשביל השני ובאמת לצאת בשביל הכיף רוצה אותי לקשר או מתאהב בי ואני נאלצת לחתוך את הקשר כדי לא לפגוע בו .. אני מרגישה לבד ואני מרגישה שאין לי משהו שממלא אותי ושאין לי בשביל מה לקום בבוקר ..
אני לא יודעת אם זה דיכאון או סתם חוסר מצברוח .. מרגישה שכלום לא הולך לי ושאני לא מתקדמת לאף מקום בחיים שלי ונשארת במקום ..
הרבה פעמים גם אני אומרת זהו מהיום שינוי , תתחילי לעשות מה שעושה לך טוב אבל אני מוצאת את עצמי מתחילה ואין משהו שגורם לי להמשיך ולהתמיד .. אני הרבה פעמים גם נתקפת עצב וחוסר מצברוח ובא לי רק לבכות ..
האם לדעתכם כדי ללכת לפסיכולוג ? מה אפשר לעשות עם כל העצב הזה . מאיפה אני יכולה להתחיל ? איך מתחילים לחיות ולהכיר אנשים טובים שלא מחפשים רק לדפוק אחד את השני ? אני בעצמי לא יודעת מה עובר עליי ואני צריכה קצת כיוון .. מצטערת אם חפרתי , פשוט אין לי עם מי לדבר ורציתי קצת לשפוך את הלב ולראות מה יש לכם אנשים מהצד לומר ולייעץ לי ..
תודה למי שעקב וסליחה על החפירה