אבא של בן הזוג שלי בן 74. בנאדם מתפקד ופעיל. יש לו לב זהב ויש לו נשמה נקייה ותמימה כמו של ילד. הוא בנאדם מאוד מיוחד, חכם, טוב ומרשים. יליד ברית המועצות, ולא דובר עברית כלל. לא עישן ב 20 השנים האחרונות אבל כן עישן קבוע בעבר. בימים האחרונים אבחנו לו סרטן מפושט בריאות, דרגה 3 או 4, אנחנו עוד לא יודעים.
העניין הוא שאבא שלי נפטר מסרטן הריאות לפני 12 שנים, קצת לפני שהייתי בת 20. זה עד היום מלווה אותי ביומיום כי זה אבא שלי, וגם כי החוויה הייתה מאוד מטלטלת וקשה, ההתמודדות תופעות הלוואי של הטיפולים האגרסיביים, והסרטן שכילה אותו והותיר אותו במשקל 39 ק"ג, משתין לתוך בקבוק וצועק מכאבים ומבהלה מהמוות המתקרב, השאירו אותי מצולקת מהחיים ובמיוחד מהמחלה הנוראית הזאת. הפכתי להיפוכונדרית (זה לא רשמי אבל ככה אני חושבת), ואני כל הזמן חושבת שיש לי סרטן וכל פעם עוברת סרטים ובדיקות ובלאגן.
השאלה שלי היא כיצד לא להשליך על בן הזוג שלי את הטראומה שלי? הוא קשור לאבא שלו בקשר הדוק, אבא שלו הוא הגיבור שלו, התגשמות החלום עלי האדמות עבורו. הוא קשור אליו בחוטי קסם.
איך לא להשליך עליו את הפחדים שלי, חוסר התקווה שאני חשה בנוגע למחלה הזו, שאני רואה כגיהנום? איך אוכל לתמוך בבן הזוג שלי מבלי לעשות נזקים? הוא מפחד מהעתיד, מהשינויים הקרבים ומהאימה שהולכת לשנות להם את החיים. וכל מה שאני יודעת מהניסיון שלי זה שהוא מפחד בצדק. כיצד עליי לנהוג? ממה להמנע וממה לא?
אני רוצה להוסיף כנתון, שאין סיכוי שהוא יסכים ללכת לפסיכולוג/ית או עו"ס/ית.
אשמח לעצות מבעלי ניסיון.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות