הולכת לעבודה מחויכת כאילו הכל דבש בחיי, רק ששם לא יודעים איזו סערה מתחוללת בתוכי.
בבית משחקת שהכל בשליטה בעוד אני עומדת להתפוצץ. רוצה לקחת את הרגליים ולברוח. רחוק רחוק, למקום שלא אצטרך להתעסק בזה יום יום. שתהיה לי קצת מנוחה.
בערב כשהוא חוזר מהעבודה לובשת מסיכה נוספת שמיועדת רק עבורו. מסיכה שאומרת שהכל בסדר וחזרנו לשגרה.
אבל שום שגרה לא מתנהלת כאן. מוכרת את נשמתי לשטן כדי שלא אמצא את עצמי ואת ילדיי ברחוב.
אותו שטן שמלטף אותי במילותיו היפות, אבל מנגד שבר את נשמתי לגורמים.
והוא מרגיש בריחוק, ומתקשר ומתעניין, ומנשק ומחבק...ואצלי כלום. ריק. רק רוצה שיניח לי, ולא ישאל איך אני ואיך ואיך...
עוד כמה זמן אוכל להמשיך במשחק המזויף הזה מבלי שאשבר? מבלי שזה יצתפרק? לא יודעת. כרגע חיה מיום ליום...
אין פתרון נכון לעכשיו. לחץ עצום שאני נמצאת בתוכו ואין למי לספר. רק פה, באנונימיות יכולה לפרוק מבלי להיכנס לפרטי פרטים.
לזעוק את זעקה שאני לא יכולה לזעוק במקום אחר ולחוש לכמה רגעים הקלה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025