אני כבויה ודכאונית בזמן האחרון ולא מצליחה לצאת מזה

היי
אני נערה בת 17 וחצי ובתקופה האחרונה אני מרגישה כבויה. כאילו שמשהו תקוע לי בחיים.
עד לפני שנה הייתי הילדה הכי קופצנית שיש,שמחה,מאושרת,חביבה על כולם.אף פעם לא הרגשתי לבד אבל בתקופה האחרונה אני מרגישה ממש על הפנים.
אני יודעת שמה שהאדם מרגיש בפנים זה מה שהוא משדר לסביבה ושאנשים קולטים את זה..אני משדרת לאנשים תחושות של כעס,ריחוק,רצינות,עצב וכו'.. וזה באמת מה שאני מרגישה בפנים אבל אני לא יודעת למה. אין לי מושג מה הסיבה לכל זה.
אין לי חשק לפגוש אנשים שאני מכירה,לדבר איתם, ואני אפילו כבר לא מצליחה לחייך(גם לא בכח),כל היום עם פרצוף חמוץ ורציני.
בא לי לשנות סביבה,להכיר אנשים חדשים.להתחיל הכל מחדש.
עד לא מזמן הייתי צבועה ומזייפת חיוכים לכולם (להראות שהכל בסדר,אין לי כח לחפירות),היתי לפחות מצליחה לעשות את זה אבל עכשיו אין לי את הכוחות אפילו לזייף חיוך פשוט. אני לא מצליחה לחייך חיוך אמיתי כמו פעם.זה יוצא מזויף!!
זה כבר הגיע למצב שאין לי חשק לקום בבוקר,להתחיל יום חדש ..פתאום בא לי ללכת לישון ולא לקום לעולם!!.גם החברות שלי התחילו טיפה להתרחק ממני ואני לא מבינה למה? למה הם לא מנסות לעזור לי,להוציא אותי מזה,להרים לי את המצב רוח..הרי ברור שהם מבינות שעובר עליי משהו.אני לא מתנהגת רגיל והם מכירות אותי טוב ואפילו מאוד!! מה גם שברור לי שאם חברה שלי הייתה עוברת את זה הייתי עושה הכל כדי לעזור לה,ולא מתעלמת מהעניין..הם לא חברות אמיתיות? (לא דיברתי איתם על זה,אבל אני מתנהגת שונה וזה בולט,ברור לי שהם שמו לב)
משהו עובר עליי-זה בטוח!! ,אולי זה גיל ההתבגרות? אבל אני כבר לקראת סיום,לא? אולי זה עין הרע שעשו עליי?
מעולם לא התעמקתי בעניין ואני אפילו לא יודעת אם אני מאמינה בזה.זה בכלל קיים? איך אפשר לדעת? (מישהי זרקה לי את הרעיון הזה אבל לא ממש ידעתי איך להתייחס אליו)
אולי הסתגרתי בגלל אנשים שייצא לי להכיר? בחצי שנה האחרונה יצא לי להכיר כמה אנשים מגעילים ,עם כל מיני אינטרסים ,שפגעו בי ממש, אפילו מרגישה שהשתמשו בי וניצלו אותי. זה עשה לי ממש ממש רע!! או שאולי זאת סתם תקופה מוזרה שתעבור? (הלוואי!!!)
עכשיו אני קוראת שוב את מה שרשמתי ומרגישה שלא כתבתי את זה מסודר.הכל כאן מבולגן וגם לא הכי ברור..מקווה שבכל זאת תבינו את הכוונה שלי כי סה"כ לא תכננתי מה לרשום,פשוט שפכתי את הלב!!
מה שאני כותבת כאן הוא יותר בכיוון של פריקה מאשר קבלת עזרה וייעוץ. אני פשוט חושבת שאין ממש מה לייעץ לי, (ניסיתי להעמיד את עצמי בתור מייעצת למשהי עם הבעיה הזאת אבל לא הצלחתי )
שלא תבינו אותי לא נכון-אני מאוד אשמח לייעוץ.אפילו להזדהות (אם מישהו עובר משהו דומה,אשמח שתשתפו אותי ..)
תודה רבה רבה מראש!! :) ושבוע טוב.