אני בחור בן 27, אני לא גר עם ההורים, אני עובד בעבודה של סטודנטים, אני מתחיל עכשיו שנה שלישית ואחרונה בלימודים, יש לי משפחה וחברים, אני לא רעב ללחם, אבל למרות כל זה אני מסתובב בעולם בתחושת ריקנות, חוסר תקווה ודיכאון.
תמיד הייתי בנאדם שחושב יותר מדי, מנתח מצבים וחסר ביטחון. תמיד היו לי רגשי נחיתות מאחרים. אובחנתי כסובל מחרדה חברתית, אומנם לא הכי חמורה, אבל תאמינו לי שהיא קיימת. התחלתי ללכת לפסיכולוגית לפני 4 שנים און אנד אוף, ועכשיו אני דווקא בתקופה שאני כן בטיפול ויש לי קליק טוב איתה, אבל עדיין אני מרגיש שזה לא מספיק, למרות שהיא עזרה לי מאוד במשך השנים ובלעדיה אני לא חושב שהייתי מתפקד ובטח שלא הייתי מצליח להשיג חברה ולהיות איתה במשך שנתיים (קשר שנגמר לפני שנה).
כשאני מסתכל קדימה וחושב על העתיד שלי, אני רואה שחור. אני לא רואה את עצמי שוב מצליח למצוא בחורה, ובעצם מאז הפרידה לא יצאתי עם אף אחת. אני לא רואה
את עצמי מצליח להתקבל לעבודה רצינית ולפרנס את עצמי ואשכרה להחזיק בה מעמד בלי להישבר כמו תמיד. אני יודע שתמיד מתישהו המחשבות ההרסניות שלי יחזרו ויורידו אותי לרצפה.
אני גם מוקף ביותר מדי אנשים שמצד אחד אני מאוד אוהב, אבל מצד שני הם לא אנשים שאני מרגיש שיכולים להרים אותי, אלא ההפך. כי את החשיבה השלילית שלי קיבלתי מהמשפחה שלי, הם פחות או יותר כמוני, חלקם חזקים נפשית יותר וחלקם פחות, אבל בעיקרון דומים. חברים שלי חלקם ככה וחלקם לא, אבל בכל מקרה אני כבר בגיל שרוב החברים כבר מצאו את מקומם וכבר פחות רואים אחד את השני. ככה שאני גם מרגיש די בודד ב"מערכה".
לא יודע בעצם מה אני שואל פה, פשוט הייתי חייב להוציא את זה כי זה מעיק עליי. מקווה שתקראו את זה ואם תגיבו אני אשמח. תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025