בתל אביב של שנות ה-70 הייתי ילד בן 12, למדתי בבית ספר יסודי בכיתה ח׳ (אז לא היו חטיבות ביניים). היתה לנו מורה יפהפייה בת 35 בערך שלימדה אותנו בין היתר מחול. הייתי ילד יפה אך ביישן מחד, ומאידך הייתי מחפה על הביישנות במצ׳ואיזם מופגן כגון, אני לעולם לא רוקד. זה לבנות רכרוכיות ובנים נשיים. כך הצגתי זאת. והמורה החליטה לקחת אותי כפרויקט, עונשים של השארות בכיתה לאחר הלימודים ותרגול תנועות מחול, היו שכיחים. כעבור חצי שנה בשל בעיה מסויימת עברנו לתרגל זאת בביתה. והיא תמיד החמיאה ליופיי, לגומות המהממות, לריסים הארוכים כמו של בחורה, לעיניים היפות שמהפנטות. לדבריה. והכי, היא היתה נהנית להביך אותי כאשר רגלה נחשפה עד המותן או דד שהציץ. אז היא היתה צוחקת בקול גדול ואומרת לי בוא תראה את עצמך בראי, איך אתה מסמיק כמו ילד קטן, ומושכת אותי לחדר השינה להתבונן במראה. במשך הזמן היא לימדה אותי הכל. ואלו שחושבים שזה הישג חלומי, חשבו שנית. הנזק שנגרם לי הוא אדיר. כיום, בגיל 53, אני עדיין רווק. קשה לי ליצור קשרים אינטימיים עם נשים. מילדותי האבודה, לא יכולתי למצוא אהבה עם בנות גילי, תמיד חיפשתי נשים בוגרות הרבה יותר. וכיום, אני אדם בודד עם הרבה זכרונות של עבר מהמם, אך עם הווה ועתיד משמימים. והאמינו לי, זה אינו שווה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025