מצד אחד אני רוצה קשר עם אנשים ומצד שני לתקופות אני מפחדת מאוד מהרוע שלהם.הכל התחיל מחוויות אלימות ומשפילות שחוויתי וצפיתי בהן במשפחה ובין החברים.זה התעצם עם השנים בהתאם לכמות הרוע שמצאתי באנשים. רוע טהור. אטימות מוחלטת לכאב האחר. אני לא מושלמת אבל יש דברים שלעולם לא אעשה. כן ארכל אבל בטח שלא אשב עם חברה ואצחק על מישהו מול פרצוף עם חברים שלי. בטח שלא אקלל או ארביץ בלי סיבה, לא אבגוד. לא אנצל בשביל כסף או תחושה כזו או אחרת.
קשה לי עם העובדה שהנתק בחברה מתעצם, פחות קוראים, פחות תמימים. סקס נהיה לגיטימי ולכל גיל. שטחיות, אפילו עניין ההתעללות בחיות באופן כללי ולשם ייצור מזון. אני לא טבעונית ואני מאמינה שצריכים לאכול בשר אבל מה שנעשה בתעשייה שלנו זה לא מה שיועדנו לעשות והאכזריות פשוט שוברת אותי. אנחנו מכחידים את העולם בציד ודייג, מזהמים את המים, זורקים זבל בכל מקום. אני קונה הרבה דברים אורגניים וממחזרת אבל כלום לא משתווה..כבר אי אפשר למצוא נקודה לא מתועשת בכבישים ומשאיות אלא אם כן זה כפר נידח ועני שלא בגבולות הארץ. המלחמות . הכל כל כך מייאש ומפחיד. בדידות קשה כל כך ואנשים שמחפשים חבר או חברה ודבקים בהם בשביל להבטיח לעצמם סקס וזוגיות...אבל גם זה בשלב מסויים נהרס. הרוב כמובן מתגרשים. ייאוש כבד וכאב שלעולם לא אוכל לחוות משהו שונה. אני לומדת לתואר ובעלת תחביבים רבים, עובדת וחכמה מאוד. הייתי בטיפול עם פסיכולוג והוא לא ראה בעיות אלא טען שאני יותר מ"בסדר"...ועדיין. האם רק אני ככה? האם יש משהו לעשות עם התחושות או המציאות? האם חשש להביא לעולם הזה ילד הגיוני? אמח לשמוע מהורים לילדים צעירים בימינו איך הם מבחינה חברתית ומבחינת חינוך.תודה שקראתם את הכל...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות