אני בנאדם פסימי. חונכתי ככה, גדלתי בפריפריה, עזבתי את הבית בזמן הצבא, לא חונכתי להתמודד עם הבעיות שלי, להבין שזה בסדר גם להיות בדרך לאן שהוא. בדרך החלפתי עבודות כמו מים, ניסיתי כל מיני עבודות שעניינו אותי אך תמיד פרשתי מחוסר עניין שהגיע בהמשך או מחוסר סבלנות ואמונה בעצמי.
אני שאפתן, ואני יודע שאני יכול לתקן את המחשבות האלו ואני עובד על זה כבר כמה שנים. הייתי בטיפול פסיכולוגי של כמה חודשים אך גם כשהטיפול נגמר לא עבר יותר מידיי זמן וחזרתי להיות אדם פסימי שחושב שלא יצליח לעשות כלום בחיים.
לאחרונה אזרתי אומץ קמתי ונסעתי להתרעננות, טייילתי חודש וחצי צברתי אנרגיות אך מיד כשחזרתי לארץ האנרגיות הפסימיות חזרו.
אני לא חסר חברים. ההפך. אני גם לא בדיכאון תמידי. אבל בפנים אני מרגיש שאני נרקב. לא רק שאין לי מקצוע וגם אני לא יודע מה אני מספיק אוהב בשביל להקדיש כמה שנים כדי לרכוש אחד כזה, אין לי גם את האומץ ללכת על משהו בעיניים עצומות.
למדתי שזה בסדר לא לדעת, לחיות יום יום ולנצל הזדמנויות. אבל איכשהו אני לא מאמין בעצמי, אני לא מצליח להפנים שזה בסדר להיכשל. ולמרות שאני מבין את זה אני מפחד.
אחרי שנתיים וחצי בתל אביב אני מרגיש שהיא כבר גדולה עליי ומקומי לא כאן ובא לי לעזוב, אולי אפילו לטוס אבל דרכון זר אין לי ואני לא בעד עבודות לא חוקיות של ישראלים בחוץ לארץ.
אני לא טיפש. אני אפילו דיי חכם, דיי כריזמטי. אבל עם גנים של אדם פסימי ואני רוצה כל כך לשנות את הדפוס הזה.
ואני קורא, תמיד. מחדיר לעצמי לראש מנטרות של "הכל בסדר", שאני סתם בכיין.
מרגיש שהראייה שלי על החיים היא עוד של ילד. של מישהו שעוד לא הבין שהוא כבר התחיל את החיים ולא באמת עשה איתם משהו.
אולי יש קבוצות תמיכה לאנשים כאלה?
איך אני משנה את הדפוס הזה? ברור לי ששינוי מקום יכול לעזור אבל הוא לא הפיתרון. הבעיה היא בי ואני כל כך רוצה לשנות אותה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025