אהלן בני אנוש
לא באתי לכאן לעצות אלא לחיפוש מצבים דומים לשלי, פשוט מתוך עניין.
אני לא מעוניינת לפרט על עצמי יתר על המידה, אלא רק לומר שהפרפקציוניזם שתמיד הפריע בתיכון- 99 במקום מאה וכולי, שלפעמים נעלם כשצריך לסדר את הבית, פשוט מתפרץ כשאני מתחילה לנתח את החיים האלה. אם לצאת מתוך הנחה שמטרת החיים היא הנאה- פה מתחילה הבעיה שלי: כשהייתי בת 16 עברתי טראומה גופנית ששללה ממני את הדבר המהנה בחיי- ספורט-ובמשך כשנתיים שקלתי התאבדות והייתי על הגבול של הביצוע, כי היכולת שלי להנות בחיים האלה נפגמה. מההכירות שלי איתי אני יודעת שהייתי משתגעת בצורה דומה גם אם הייתי מאבדת הנאה פוטנציאלית בעלת ערך קטן הרבה יותר.
נורא קשה לי לחיות עם הידיעה שאני לא אעבור את החוויות האלה שוב לעולם. אני לא מסוגלת לתאר לעצמי חיים כאלה, התחושה שמשהו תמיד יחסר-ובמקרה שלי משהו גדול כל כך- מציקה לי, מטריפה ומשגעת אותי.
מעניין אותי האם מישהו נתקל בתופעה דומה בקנה מידה דומה, אם כן, אשמח לשמוע.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025