אני לא מאחלת לאף אחד את הבדידות האיומה הזאת ששנים אני מרגישה.. רק אמא שלי זכרונה לברכה ידעה מה עובר עלי עוד מהבגן היא ידעה שכולם עוזבים אותי בלי סיבה. בבית הספר בכיתה ב' הבנות בכיתה היו אוהבות ואמרו לי שאני חברותית ומצחיקה וחמודה, אבל תמיד הם העדיפו חברות אחרות. עברתי את כל השנים האלה לבד בלי חברים וחברות, תמיד לבד בהפסקות ולא מדברת יום שלם.. אף אחד לא דיבר איתי אפילו שלום לא אמרו לי. החברים של אחיות שלי אף פעם לא ניסו לפתוח איתי שיחה, לא הסתכלו עלי הם התרכזו רק באחיות שלי.. וגם הדודים ידברו איתם ואותי ישאלו רק מה נשמע ומה אני צריכה וזהו.
כשאני מנסה להכיר מישהו בגיל שלי או גדול בכמה שנים שמתאים לגיל שלי, הם אומרים שאני חמודה ומעניינת אבל הם לא אמרו שהם אוהבים אותי. . זה כבר הילד השלישי שאומר שהוא לא מרגיש שום דבר אלי.
אני לא חשובה ? אני חסרת משמעות ? למה אף אחד לא מסוגל לאהוב אותי.. ?
אני ילדה טובה וחמודה ונותנת כבוד לאנשים, אם תהיה ילדה כעותק שלי כולם יאהבו אותה ולא אותי.
לא תהיה לי אהבה אף פעם ? התיקון שלי בעולם זה להישאר לבד ולהתמודד עם זה ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות