שלום אנשים יקרים אשמח אם תייעצו לי בסוגייה הבאה :).
חבר שלי משוחרר כבר שנתיים מהצבא (על נפשי), בן 20, אך הבנאדם לא התקדם לשומקום מאז! הוא מסוג האנשים שיכולים להצליח בהכל אך לא מצליחים להתמקד, רוצה לתפוס את העולם בכף יד אחת. הוא החליט שהשנה הוא ירשם ללימודים, אך דווקא כשמגיע הרגע המכריע (שבועיים לפני סוף ההרשמה) אני מרגישה שהוא מקבל רגליים קרות. הוא טוען שזה הציון הנמוך (לדעתו) שהוא קיבל, אך אני לא מאמינה לזה (הוא תמיד אמר לי שהוא עושה את הפסיכו לשם הפרוטוקול כי כבר יש לו ציון מתאים משנים עברו). לדעתי קשה לו להתנתק מהבית, או שהוא מנסה להוכיח לעצמו שהוא יכול יותר. הוא לא החלטי בעליל ואני מרגישה שזה פוגם לו בעתיד! הוא כבר היה משוכנע שילך ללמוד מקצוע מסויים ופתאום הציון ה"נמוך" נתן לו לגיטימציה לחזור לחלום עתיק שנקרא רפואה, ואני מכירה אותו, הדרך לרפואה תהיה קשה לו, הוא לא יודע לשבת על התחת וללמוד, תמיד מחפש קיצורי דרך ו10 שנים יהיה לו יותר מדי! אני באמת לא יודעת מה לעשות כי הוא משגע אותי ואת ההורים שלו ופשוט נמאס לי מזה כי אני לא מאמינה שהוא באמת רוצה פתרון הוא סתם רוצה להתברבר על כמה שהוא מבולבל, ולי אישית נמאס מזה! ההורים שלו רוצים להושיב אותו לשיחה של בניית ביטחון עצמי, אך אמא שלי דווקא יעצה לי לומר לו משפט קצר ומסכם "תפסת מרובה - לא תפסת בכלל. אמרתי לך את דעתי ואני לא רוצה לחזור לדבר על הנושא הזה יותר". היא אומרת, ואני מסכימה איתה, שנוח לו שכולם מקשיבים לו ולהתברברויות שלו ואני צריכה לחתוך את זה כי הוא עושה לי כבר כאב ראש, הוא ייאש אותי לגמרי!!!!!! אז מי צודק? הוריו או אמי? או שיש לכם רעיון אחר כיצד אשיב אותו למסלול, אך אוכל לדחוף אותו שיירשם ויתקדם כבר בחייו???
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות