סיימתי בית ספר בסוף שנה שעברה והגיוס שלי מאוחר מאוד (כשנה אחרי סיום הלימודים) ואני לא מצליחה להסתדר בתקופה הזאת מבחינה חברתית. בבית הספר הייתי מוקפת בחברים כל יום והיינו נפגשים וחוגגים כל אירוע ביחד. אחרי שניגמרו הלימודים ידעתי שיהיה הרבה יותר קשה לשמור על קשר, ודיברתי עם החברים פחות ופחות. כל החברים שלי הסתדרו בזוגות או שלישיות ומצאו לעצמם אנשים שהם יכולים לדבר איתם על הכל, להפגש כל שבוע וכו'. אני לעומת זאת בתחלה נפגשתי איתם מעט (פעם בשבוע, פעם בשבועיים, פעם בחודש) עד שהגעתי למצב שאני לא נפגשת עם אף אחד. אני לא בקשר עם אף אחד מהחברים שלי מבית הספר (שאני מכירה שנים רבות), אני כבר לא נפגשת איתם ואף אחד לא מנסה ליצור איתי קשר שזה משגע אותי. אני בן אדם שמאוד קשה לו ליצור חברים חדשים, וכל מעגל חברתי שהשתייכתי אליו משך אותי אליו, ולא שאני משכתי את עצמי אליו. אני ביישנית ולא נפתחת בקלות בכלל, רק לאנשים שאני באמת מכירה. אני חברה מאוד נאמנה אבל אני לא מסוגלת ליצור חברים חדשים בלי עזרה מהצד השני. אני מאוד מדוכאת בחודשים האחרונים מהמצב, אין לי את מי לשתף במה שאני עוברת, אני לא נפגשת עם אנשים, רק עם ההורים. אני מרגישה שאמא שלי היא מן תחליף כי היא אוהבת מאוד לצאת איתי למקומות ואני גם נהנית, אבל אני מרגישה שאני מפספסת גיל מאוד חשוב (18) מבחינה חברתית. אני חייבת לציין שהיה לי בעבר סוג של "אילמות סלקטיבית" , ופשוט חרדה חברתית מאוד גדולה, וזה משהו שדי רודף אותי מהילדות, לדוגמה: אני לא מסוגלת להיות במקומות רועשים עם הרבה אנשים (כמו מועדונים, בארים, או אפילו מסיבות בבתים, הופעות וכו'). מה לעשות? יש לי עוד כמה חודשים עד הצבא (ששם אני די בטוחה שאצליח להכיר אנשים חדשים), האם ליצור קשר עם החברים הישנים? איך להתנהג במצב הזה כדי לא להיות בודדה? מאוד מאוד קשה לי. תודה מראש למי שעוזר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות