אכזבה, אף פעם לא ידעתי איך להתמודד איתה.
בימים האחרונים חוויתי אותה בשנית.
לדבר על הכאב אף פעם לא ידעתי ובפעם הראשונה כתבתי את שעל ליבי.
בקשתי ממכם היא לתת דעה ולענות עם השאלה איך מתמודדים עם הכאב?
וזה מה שכתבתי:
דיבורים של הלב
כשהלב כואב אני מתכנס בתוך עצמי, שוקע במחשבות וגעגועים.
מחפש קצה של אור, ולא רואה את העתיד.
מתכנס בתוך עצמי מוצף ברגשות עזים רוצה להיות שמח.. רוצה.
הלב כואב ואני מוותר לעצמי, רוצה להיות חופשי פשוט חופשי. כמו הנץ שבשמים או הדולפין במים. פשוט, אבל חופשי.
הכאב מתסכל, גורם לדכאונות, מנסה להתעורר אבל לא יכול, האבן על הלב ממש כבדה ננסה להוריד ממנה חתיכה.
עוד יום שעובר והראש עוד מלא נראה לי שזה פשוט לא יעלם. נלחם עם עצמי נלחם במחשבות, בקרב הזה כבר הפסדתי..
המלחמה בלב היא ארוכה ומייגעת, הרי כולם יודעים שהלב, הלב הוא לא משקר!
רגישות- הלוואי ולא היה לי את זה. לב מאבן אני רוצה לב קשוח שלא מתרגש ולא נופל בשבי של האהבה.
ואם כבר האהבה למה היא תמיד קשה? אני מוכן לוותר, מוכן לנסות להשתנות הכל בשבילך מלכת הלבבות.
הפריע לי שאת לא רק שלי, מחבקת ומצחקקת ואפילו מפלרטטת זה לא לטעמי, ככה לא תהיי אישתי.
מנסה להתעורר מהסיוט של הלב, מחפש את הדרך להגשים את החלום.
מתגעגע לנשימתך לריח גופך המהפנט, למבט בעיניים ששבה לי את הלב.
הלב כבר סגור והמפתח נזרק לים, הפורץ בדרך אך נתקע בפקקים. יקח לו זמן ועד אז.. הזמן איך אומרים יעשה את שלו.
אז נשאר לחכות לו, לזמן. שאני באמת מקווה שיעשה את שלו וירפא את הכאב... הזמן.
״ברגע של עצבות נצא גדולים וחזקים״
הבנתי שהכתיבה יכולה להיות משחררת. אז איך מתמודדים עם הכאב? תנו לי טיפים בבקשה שלכם יוני.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות