אני בתקופה חרא, פעם ידעתי להתמודד עם דברים , היום אני לא מצליח , אני מתבודד הרבה , אין לי עם מי להיות, אני לא נהנה כבר בשירות בצבא (מפקד לוחמים) , ואני לא נהנה בבית , אני מחכה לישתחרר , ומצד שני אני לא רוצה לישתחרר , משעמם לי בחיים , אני מתעסק כל היום בעצמי ובבעיות שלי ואני מנותק כבר מהסביבה, הפסקתי לעשות את מה שאני אוהב שזה להתאמן ולקרוא ולצאת כי אין לי חשק לכלום, אני נשבר מכל דבר קטן שקורה לי , אני לא מתפקד כבר אני לא צלול לא מרוכז בשום דבר , אני כל הזמן מרגיש כאלו אני לא רוצה לישון ומצד שני אין לי כוח להישאר ער יותר כי אני רק סובל כל הזמן, אני לא רגיל כבר להיות שמח ומאושר וכשזה מגיע אני יודעשזה עניין של זמן עד שההרגשה תעלם, אני לא ידע מה לעשות עם עצמי כבר , אני כל הזמן חושב מחשבות שליליות , ולא משנהכמה פעמים אני קם ומתמודד עם הדברים אני ישר נופל חזרה , גם שזה נראה לי כל פעם הסוף, אני נופל אחרי תקופה עוד פעם חזרה לחור השחור והדכאוני הזה. אני בגיל שכלום לא חוזר , ואני לא חיי את החיים , אני סובל כל כך מכל רגע בחיים שלי ונמאס לי , למה אני כל הזמן מרגיש ככה , נמאס לי להרגיש שונה מכולם כל הזמן, נמאס לי להיות כזה , נמאס לי לשבת בשולחן ורק להקשיב , נמאס לי שאנשים דורכים עליי כמו כלום , ואני שברירי נפגע וסותם , נמאס לי שאני לא מסוגל להתבטא , נמאס לי להיות ביישן , ספקן , ופחדן , נמאס לי מהמחשבות הפסימיות בכל דבר שקורה ויקרה , נמאס לי להרגיש קורבן של החיים , ילד שנפל בין השורות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות