היי,
אני בטיפול בשיחות כבר יותר מחצי שנה אצל עובדת סוציאלית פסיכותרפיסטית דרך קופת החולים.
לאחרונה התלבטתי אם היא לוקחת אותי ברצינות ואם יש לה את הכלים מבחינת הכשרה והוראה להבין אותי ולעזור לי להבין איך להמשיך הלאה ולהתקדם.
האמת, אני מרגיש שאני משקיע הרבה מאמץ בקשר הזה, אבל רק בזמן האחרון (היא השקיעה יותר בהתחלה) ההרגשה שלי שאיני מקבל כתף תומכת, אבל בכל זאת הטיפול עוזר והיא נותנת לי להתמודד בעצמי. בזמן האחרון אני פחות מרגיש אמפתיה מצד העובדת הסוציאלית, אולי זה בגלל שאני נעשיתי יותר אסרטיבי בשיחות ואז אני לא מרגיש איפה היא, כאילו שהיא נעלמת ואני שוקע בעצמי.
ואולי אני מחפש הדרכה מעשית, יותר מאשר שיחות, איך להתגבר על הפרעת האישיות הנמנעת שלי והחרדה מקשרים חברתיים ומסגרות. איך לפתח ביטחון ועצמאות כשעל הפרק יש לי בעיה שהפסיכיאטר רוצה לפתור בכדורים כדי שאוכל להתקדם הלאה...
אצל הפסיכאטר אני כמעט לא מצליח להביע את עצמי, אולי זה מפני שהוא גבר ואני תופס אותו כדמות מאיימת עקב חוסר קשר עם אבא שלי ואכזבה ממנו.
אני מאוכזב שהשיחות עם הפסיכולוגית הן משבוע לשבוע בלי הרבה רצף (אין דרך לחזור חזרה) מכיוון שאני מתקדם בטיפול לטובה באופן דרסטי שאני לא מאמין שזה יכול לקרות. פשוט רוצה להאט את הקצב...
ובכל זאת אני שואל את עצמי, אילו הייתי בטיפול אצל פסיכולוגית, האם היו לה יותר הכשרה, ידע ותארים כדי לאבחן אותי ולקדם אותי לעבר המטרות שלי?
מה ההבדל בין זאת לזאת? המשכורת?
נ.ב: העובדת הסוציאלית מתעקשת שפסיכותרפיסטית ופסיכולוגית זה בדיוק אותו הדבר. (אולי כי זה פוגע לה באגו שחסר לה תואר שיביא לה עוד קצת גרושים...לא הרבה?)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות