בתול בן 19 ביישן ומסתגר, לא מצליח לטפל בבעיות בחיי

אני כבר בצבא ותמיד הייתי ביישן,תמיד הייתי מסתגר.
לא יצא לי בחיים לעשות את זה והתנשקתי כולה פעם אחת והמגע היחיד עם בנות היה חיבוק.
ניסיתי מלא טיפולים נגד הבעיות שלי:פסיכולוגים,כדורים,אימון אישי,פסיכיאטרים וגם מדבר עם הקבנית בבסיס,זה לא ממש עוזר.
הבעיה היא שאני מודע לבעיות ולפתרונות ופשוט קשה לי לעשות משהו.
הייתי תמים עד עכשיו ופתאום נהייתי מאוד מיני ומאוד אובססיבי לזה.
הייתי מכור לפורנו ולאוננות ועכשיו אני מנסה בבת אחת להפסיק כי זה עשה לי נזק נוראי.
אני רואה בבנות גוף למרות שאני מעריך את היופי והאופי והכל.
אני ילד טוב ירושלים,רגיש,מוזיקאי כזה,כותב וכאלה.
כביכול חלום של כל בחורה כמו שבנות היו רושמות לי.
אבל אני עושה הכל הפוך.
עכשיו אני לא מסוגל להתקרב לבנות,חרדה מקרבה ואינטימיות והכל.
מילאתי במהלך השנים את הראש שלי במלא זבל,שליליות ודיכאונות.
עכשיו נוצר נזק שאני לא יודע אם אצליח לתקן.
מפחד להיות בתול בן 40 כמו בסרט.
כאילו ברור לי שהיום זה יותר קשה להגיע לגיל 40 בלי שניסית משהו.
ולא שחסר לי יופי,חוכמה,או אפילו יכולת לדבר עם נשים.
הבעיה היא הגישה,חוסר ביטחון עצמי ודימוי עצמי נמוך.
אני אוהב להתבודד אבל לא כזה תמיד אוהב להיות לבד.
לא אוהב מסיבות,לא אוהב יציאות,לא הלכתי לים שנה.
אני בעיקר בבית לא עושה עם עצמי כלום.
כרגע במחשבות לחפש עבודה,זה יהיה בהמשך.
אני אומר הרבה אבל,ולא.
מצפה שהדברים יקרו מעצמם וזו טעות.
לא יודע איך לשכנע את עצמי להתחיל לחיות.
שום דבר לא הצליח לעודד ולשכנע אותי,כולל אני.
אני תמיד מנסה נגיד וחוזר אחורה.
והשנה המצב התדרדר ואני באמת שקעתי בחזרה ויותר עמוק מאי פעם.
נהייתי יותר עצוב,יותר מוזר עם עצמי ויותר מתבודד,התחלתי לפחד ולהילחץ מדברים שפעם היו רק מדי פעם מלחיצים עבורי,בעיקר דברים חברתיים.
מה אני עושה עם החיים שלי לעזאזל?
אני פשוט זורק אותם לפח,ומבזבז זמן בהתמסכנות,אבל זה לא נותן לי מוטיבציה להשתנות,וזו הבעיה,שום דבר לא נותן לי מוטיבציה.
יותר נוח להישאר ככה אבל רע לי ככה.
הדרך לאושר קשה ונוראית ואלה החיים וגיל ההתבגרות התחיל אצלי עכשיו והכל בא לי בבום.
כל הרגשות והתחושות והבלבול.
עוד לא התבגרתי אני עדיין ילד.
מה עשיתי לעצמי?
אוף.
מה אני אמור לעשות?