אהלן,
אספר על עצמי,בן 28,נשוי עם ילדה מדהימה....מנסה לעבוד ולסחוב את החיים בקושי,חי זוגיות לא פשוטה ועובר התמודדות עצמית לא פשוטה,כותב כרגע אחרי ימי עבודה ללא שינה,ההיתי אדם עם מעגל חברתי גדול שלאט הלך וקטן אחרי שהתחתנתי כן דיי צעיר בגיל 23,והפכתי לאבא בגיל 27,נכון שהקדמתי את זמני אבל כרגע אין לי מה לעשות עם זה....מוצא את עצמי לא נרדם כאילו רועד עם דופק גבוה מת להתפרץ בבכי או לפרוק לקבל עזרה או משהו כזה,אבל לצערי אין לי איך...אישתי שיתפה אותי שקורים מצבים שאני בוכה או כואב לי או שאני חלש זה דיי מוריד לה ממני או מכביד עליה,ככה שאני מוצא את עצמי מתפרק במקומות רחוקים וחוזר להיות "שחקן" המקום של המשחק כבר כבד עליי...יש לציין שאין לי בעיה לשתף אנשים או להתייעץ אבל אחרי שכולם התרחקו ממני עקב ההתקדמות בחיים אפשר לומר שנשארתי דיי לבד..מיותר לציין שההורים לא מכירים בי בכלל,עזבתי את הבית בגיל 19,מרגיש סוג של כישלון במקום להיות גבר ,מרגיש סמרטוט,צריך לאגור כוחות מאיפה שאין כדיי לחייך לילדה או כדי לא להיות נטל על אישתי שגם זה מובן באיזשהו מקום.אין לי הרבה מילים לתאר את ההרגשה של כאילו 200 קילו שאני אמור להסתיר,את הבדידות שמפרקת אותך...היום הכל טכני,ענייני...לכל אחד החבילה שלו ולא מעונינים להקשיב או לעזור באמת,אני לא כועס אבל יש בזה תסכול...בגדול רציתי קצת לדבר...אם יש עצות או סתם הודעות כדי לא להרגיש אידיוט אני אשמח...תודה רבה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות