בדד לי. מרגיש בודד. ובגלל זה מאוד עצוב. אחרי שחרור מצה"ל ואחרי אין ספור קשיים של החיים, הגעתי לשלב שבו אני פחות או יותר התייצבתי. אבל בגלל מצב בריאותי (נפשי. לא מחלה כלשהי, אלא פוסט תראומות מהעבר), איני יכול לעבוד ולא מצליח ליצור קשרים חברותיים. כבר 6 שנים מאז שאני יושב בבית. כמובן שיש כל מיני סידורי חיים, כמו ללכת לקנות או לסדר משהו.. אבל מעבר לזה אני מעביר את רוב שעות היום בבית. ושוב אני חוזר על עצמי קשה לי לחזור לחיים הרגילים. פשוט לא יודע מה לעשות. גם לא מצליח להכיר אנשים וליצור מעגלים חדשים. כל החיים שלי היו לא פשוטים ויש לי תחושה שזה השאיר חותמת עליי. למרות שאני מאמין שזה לא אמור לקבע אותי ושאני צריך להמשיך הלאה, אבל משהו עדיין חוסם אותי ואני לא מצליח לפרוץ. כבר פניתי לעזרה מקצועית, אבל זה לא משהו שהולך להביא לי פתרון בזה הרגע.
מה שבאמת חסר לי זה חברים טובים בעלי תחומי עניין משותפים. אין לי איפה להכיר כי נפלטתי מהמערכת הצבאית ומאז רוב הזמן בבית.. בעבודות שיצא לי לעבוד בהם אחרי השחרור לא הצלחתי להתמיד וגם אנשים שהכרתי שם זה היה רק במסגרת של העבודה ולא יותר..
נורא עצוב :((( מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות