אני רוצה לשתף אתכם בהרגשה שלי... לא יתכן שאני ככ אתן מעצמי בשביל בנות או ידידות, כנל גם לגבי חברים (שתקעו לי סכין בגב אבל זה לא העיקר כרגע), וכאילו אעודד יתמוך ואעזור, והן תמיד יענו בקרות כזאת ויעשו טובה שהן עונות בכלל, זאת פשוט כפיות טובה אתה עוזר ככ לבחורה ומגיע איכשהו רגע שאתה כאילו בצחוק כזה מה את לא אוהבת אותי והיא עונה לך לא זה פשוט גועל נפש נמאס לי נשבר לי באמת ככ לטובתכן עוזר מגן כשצריך מעודד ורודף תמיד ואתן כלום... ידידה אומרת אני הולכת לסרט שואל אם אפשר להצטרף עונה לי חחח ומתעלמת איזה גועל נפש באמת ואתה מעודד אותה ומקשיב לה כשצריך והיא כלום רק נעלמת אחרי כמה הודעות... אז לא אין לי ידידות אין לי חברים לא מצליח למצוא כי כולם כפויי טובה שכשצריכים אותך מתחננים לעזרתך אבל כשלא אתה כלום אפס בשבילם וזה פשוט עצוב זה נמאס כבר, מאמינים שבן אדם שהיה אפס כלום והכרתי לו את כל מי שהיה לי תקע לי סכין בגב ופחד להיות איתי בקשר (רצה שלא ידעו מזה שאנחנו בכלל מדברים או נפגשים) כי חברים אחרים שהכרתי לו והסתכסכנו אמרו לו ככה והוא הקשיב להם ובסוף ניתק איתי קשר כי עדיף לו כמות על איכות שהם רק צוחקים עליו ומנצלים אותו והוא בכלל לא שם לב כי היו לו דברים הרבה יותר גרועים בחיים גם כשאומרים לו... אני פשוט נמאס לי נשבר לי בצבא כנל מלכלים ומסיתים נגדי כי אני שקט וביישן ועושה כל מה שמבקשים ממני וקל לנצל ולהתעלל בי אני פשוט בן אדם בודד שרודף אחרי אנשים לקצת אהבה ועוזר לחלשים ולחזקים ובכלל לכל מי שאפשר כמה שאני יכול כי ככה אני זה החינוך שקיבלתי ובמקום שיאהבו אותי שונאים אותי רובם... פשוט נמאס לי מרגיש אבוד חסר עצות ולבד...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות