שלום לכולם
אני בן 22, השתחררתי לא לפני הרבה מאוד זמן.. וכמו שכתוב בכותרת המירוץ הזה פשוט מסתכל אותי.
אני לא יכול להגיד שהמצב שלי רע, אני נראה בסדר, חכם, דיי מוצלח חברתית, אני מניח שהרבה לא היו מתנגדים להתחלף איתי, וגם כלפי חוץ אני תמיד משדר אופטימיות.. אבל אני לפעמים מרגיש קצת מת מבפנים, במיוחד כשיש לי הרבה זמן פנוי למחשבות....
כל החוסר וודאות הזאת, הלחץ הזה, המחוייבות לסמן וי על עוד יעד שהחברה הציבה לך (וכמה שאני מודע לזה אני לא יכול למנוע את זה, תחסכו קלישאות)... חברה, עבודה טובה, דירה, לימודים, פסיכומטרי, תוך כדי לרצות 1001 אנשים ולעשות המון דברים שאתה בכלל לא רוצה...
אני לא בדיכאון, אבל זאת תחושה כל כך מתסכלת. כאילו לא מספיק שהחיים בתכלס חסרי משמעות, גם כל המרתון המפגר הזה שאין לו נקודת סיום אפילו..
אני לא באמת חושב שיש דרך לפתור את זה, אני יותר מידי מודע לעצמי כדי שאוכל לעבוד על המוח עם כל מיני טריקים זולים...
סתם רציתי לשתף, אולי גם לראות אם יש עוד מישהו שמזדהה איתי.. מה לעשות?
יום חרא :\
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025