היי אני בת 19, ויש לי חבר גדול ממני בחצי שנה, יש לי ולו סיפור קצת מסובך, היינו פעם בייחד ממש בתור ילדים (כיתה ח׳-י׳ כזה עם הרבה הפסקות) ואז היה לנו מריבה קשה ולא דיברנו משהו כמו שנתיים פחות או יותר. בתקופה הזאת לי היה חבר ולו הייתה חברה. אחרי שלכל אחד מאיתנו היה את ה״משבר״ עם החבר או החברה, בשלב מסויים חזרנו להיות ידידים ואז הבנו שאנחנו עדיין אוהבים וחזרנו. אנחנו קרוב לשנה בייחד כבר מאז שחזרנו ואנחנו מאושרים בייחד וטוב לנו. הפחד שלי הוא כזה, אני יודעת שהוא והאקסית שלו נהיו בייחד אחרי ש״שברתי לו את הלב״ ולא התעניינתי בלחזור להיות בייחד, והוא פשוט למד לאהוב אותה וכן הוא אהב אותה והכל אבל כבר לקראת סוף הקשר שלהם הוא מספר שזה כבר נהיה על גבול ההרגל ושזה כבר הרגיש שהוא רק מחפש תירוצים לזה שהם יפרדו אז הוא סיים איתה את זה בצורה יפה. עכשיו העניין שהיא הייתה בחורה שמפגינה המון אהבה ותמיכה, מאוד פתוחה רגשית וכל זה, ואני גם הייתי בן אדם כזה עד שנפגעתי מכל מיני דברים (שלאו דווקא קשורים לזוגיות) שגרמו לי להיות אדם יותר סגור בשביל לשמור על עצמי.
והקטע שהוא מרגיש ומדבר איתי על זה שאני לא מספיק אוהבת אותו (הכוונה לזה שאני לא אומרת את זה הרבה פעמים או לא יוזמת לומר דברים כאלה) ושאני לא מראה יחס אוהב תמיד. אני תמיד אומרת לו שלדעתי המעשים זה מה שקובע באמת לא רק דיבורים אבל אני מבינה מה חסר לו ומצד שני זה נורא קשה לי כי כמו שציינתי קודם, אני פוחדת שבשלב מסויים הכל יהפוך להרגל כמו שקרה לו עם האקסית, ושפשוט שנהיה כבר ״הרבה זמן״ בייחד הוא פשוט יתייחס לקשר כמשהו כבר הרגלי שבא לו לסיים.
מצד אחד אני רוצה לגרום לו להרגיש נאהב ושהוא לא יהיה עצוב שהוא ״נותן לי אהבה״ ואני לא מחזירה לו ומצד שני אני פוחדת לאבד אותו בגלל זה.
יש עצות? וסליחה על החפירות:)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות