לפני כמה זמן קראתי מאמר שאומר שטוב לשפוך את הלב מידי פעם...
לכן הגעתי לכאן, אני רוצה לספר לכם קצת על עצמי ואולי לקבל קצת עצה או ביקורת...
אז ככה, אני בן 19, משרת בצבא בתור לוחם כבר שנה וקצת, והאמת שאני מסתדר טוב עם החברים והמפקדים, אבל... רוב הזמן אני מדוכא. אני בעיקר חושב על החיים שלי ולמה בעצם אני כאן ואיני מוצא תשובה טובה מספיק כדי לספק את עצמי...
לכן אני חושב מחשבות רעות... אובדניות, בנוסף עדיין לא הייתה לי מערכת יחסים רומנטית אפילו לא בתיכון.
אתם מבינים, הייתי די מתבודד ולא מדבר הרבה כי פחדתי.. פחדתי מאיך יחשבו עליי ולכן פיתחתי סוג של צורת חשיבה שאומרת שלא משנה מה אני אעשה או אומר בסופו של דבר אני לא אחיה המון זמן... אני רוצה רוב הזמן למות וחושב על זה המון...
אפילו ניסיתי... וזה מה שנותן לי את תחושת האימה והדיכאון שאני שרוי בה...
עכשיו יש לי שאלה. ורק שתדעו, אני לא בטוח שאני רוצה לפנות לעזרה...
מה אתם הייתם עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות