בוגד באישתי בגידה ריגשית, זה אפשרי לפתוח את הסיפור מבלי להשאיר אותה פצועה?

חשבתי שאני נשוי באושר ואז התאהבתי באחרת ,אני מודה שאני כותב ופוחד פחד מוות מהלא נודע ....לדעתי בגידה ריגשית גרועה בהרבה מבגידה פיזית !
איך אמור להרגיש בחור שמרגיש שיש לו הכל בחיים ,וקם יום אחד בהיר ומבין שהוא מאוהב ?
ברור לי מהיכרות של עצמי שעל משיכה מינית הייתי מסוגל להתגבר ,והתגברתי לא פעם על כל מיני נשים שנקרו בדרכי ,היו הרבה הזדמנויות בדרך שלא הגיעו למימוש מהטעם הפשוט ,שאני האחרון שאפגע באישתי ,אבל איך ומי מכין אותך להתמודד עם אהבה ?כשהתחתנתי וויתרתי מרצון על כל בנות זוג פוטנציאליות אשר נמצאות בכל מקום ,וברור שוויתרתי מראש על כל מגע פיזי שלא קשור לאישתי .
הנאמנות שלי והמחוייבות שלי לקשר טוטאלית !!!
מאז ומתמיד הייתי גבר של נשים ,עשיתי הכל ,ראיתי הכל ,ניסיתי הכל ,ודיי מיציתי .
כשהכרתי את אישתי היה ברור לי שזה לכל החיים !זאת האישה שאני רוצה לבלות איתה את שארית חיי ,מגיע לה את כל הטוב שיש בעולם,ומגיע לה שאני אביא לה את זה על מגש ,היא היתה הבחורה הכי מחוזרת והכי מבוקשת שאני הכרתי בחיי ,וכשהיא התאהבה ובחרה לחיות איתי ,זה לא היה מובן מאליו,עד היום היא טוענת בכל הזדמנות שאנחנו ההוכחה שאפשר לנצח את השיטה ,יחד תמיד היה ותמיד יהיה הכוח שלנו !
לפני כ- חמישה חודשים הכרתי מישהי בנסיבות שאני לא אפרט פה ,במהלך היום אני פוגש עשרות נשים ,רובן אוהבות לפלרטט ,רובן זקוקות למילה ,רובן אוהבות תשומת לב ,אני תמיד פתוח מחוייך ומזמין ,אבל הגבול מאד ברור ,זה מתחיל ונגמר בשיחה ותו לא ,אני יודע לשמור על ריחוק ולעשות את ההפרדה ,מעולם לא הקדשתי מחשבה נוספת או פיתחתי רגש מסויים למישהי מהן ,עד שביום בהיר אחר הרגשתי שונה ,משהו בלב פתאום נפתח ,משהו בהרגשה רצה עוד ,רצה להמשיך שיחה ,רצה להישאר עוד כמה שעות ובלי סיבה אמיתית ,עצם הנוכחות שלה גרם לי לפרפרים בילתי נשלטים ובילתי רצוניים בבטן ,שום דבר לא הכין אותי לאפשרות שמשהו כזה יכול לקרות ,הדבר הראשון שאני עושה כשעובר עליי משהו שמח או עצוב הוא קודם כל להתקשר ולשתף את אישתי ,היא החברה הכי טובה שלי ,היא האהובה שלי ,היא החיים שלי ,אני אוהב את התגובות החכמות שלה ,את הניתוח כשאני צריך עצה
את הכתף כשאני צריך תמיכה ,וכרגע עובר עליי משהו גדול ,יותר מידי גדול ,משהו שברור שאי אפשר לשתף ,משהו שיכול למוטט ,להרוס ," להרוג אותה "
אני במלחמה פנימית עם עצמי ,אני הרוס ,אני לא רוצה להיות במקום הזה ,טוב לי בבית ,טוב לי עם אישתי ,אני אוהב אותה !
יש לי שישה חברים ,לחמישה מהם יש רומן מהצד ,אני היחיד שמצליח לשמור על עצמי ,לא נעים להגיד וזה לא צנוע להעיד על עצמי ,אבל אני הכי אטרקטיבי ,הכי מושך ,הכי מצליח ,ותמיד כשאנחנו יוצאים או נפגשים ,אני מקבל את מירב תשומת הלב מנשים ובכלל ,חברים שלי מכנים אותי " פראייר " תמיד אומרים לי ועליי" אלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים " בסדר אז אומרים ! אני גאה בעצמי שאני נשאר נאמן לאהובתי ,ואני חייב כוח להמשיך להיות " פראייר " אני מחובר מאד לפראייר שהפכתי להיות ,טוב לי שם ,מוכר לי שם ,כייף לי שם ,בשביל אישתי אני מוכן להישאר פראייר כל החיים !!
מה עושים ?
איך מעיפים את המחשבות מהראש ?
איך ממשיכים להיות פראייר ?
אני כ" כ רוצה לפתוח את הסיפור ולדבר עם אישתי ,אני צריך אותה לצידי בסיפור הזה ,אבל אני פשוט יודע שזה משהו שירחף מעלינו כל החיים ,גם אחרי שהסיפור הזה יחלוף ,והוא יחלוף !ישאר טעם רע בנינו .
יש מישהו שהיה בסרט הזה ופתח בפני אישתו ?
זה בכלל אפשרי לפתוח סיפור כזה בלי להשאיר אותה פצועה ומדממת ?