מה עדיף? שכל או רגש או לשלב... ?

אז ככה...אני בת 28 ומנהלת קשר זוגי כבר שנה עם בחור ששנה מעליי בגיל...קצת הקדמה עליי אני מאוד עצמאית מגיל 15 בכיתה י' עזבתי את הבית לפנימייה צבאית וכשסיימתי תיכון ובגרויות עברתי לגור לבד (גם בחו"ל לצרכי עבודה ובמספר מדינות) עד לפני שנה שחזרתי לארץ לטעמי(אינני בקשר עם אבי מאז שהתבקשו כשהייתי בת 14)...עקב כך או שלא עקב כך אני מאוד שאפתנית ולא מתפנקת ומתעצלת לא כלפי עצמי ולא כלפי הסביבה והבית שחיה בו....בן זוגי מגיע מרקע דומה לשלי היות והוריו גרושים איננו בקשר עם אביו וגר עם אמו....העניין הוא שאני לא בנאדם טכני ולכן כשהכרנו לא מיד שאלתי לגבי תכניותיו לעתיד....אולי זו היתה טעות והאמת מסתבר לי שכן ולא אולי....בכל אופן לאחר מספר חודשים בהם היינו בקשר(נפגשים בכל שבת ומתחלפים ביננו )משפחתו נקלעה למאה ובן זוגי היה חייב לארגן 15,000 במזומן...נוכחתי לראות שהוא רדף אחרי הבנק כמעט חודש בשביל הלוואה והאמתתתת זה הלחיץ אותי מאוד העובדה שהוא לא מתנהל כלכלית וגברית נכון....יש לציין שאינני אדם רע או עצלן וכל כוונתי היא להיות אחראי לחיים ולמנוע בעיות....כמובן שראיתי שהוא איננו עשיר ולא בעל רכב יוקרתי ובכל זאת התפתחו בינינו דברים כי אני מאמינה בלא לנגן על הורים עשירים או מצעד הביניים או עניין אחר לדבוק בעצמך ולהשקיע בעצמך ובסך הכל הכל זה מוסר עבודה ושאיפות....כואב לי לומר אבל אני לא רואה אותו פוטנציאלי לעתיד לחתונה והמצחיק הוא שאנו לא גרים ביחד ואין דיבורים על למסד את בקשר אבללל אין לי עניין לבזבז זמן סמי שלא מבין את תפקידו במערכת יחסים....חשבתי לתומי שאולי זה שהוא גר עם אימו זה מבחירה ולא מחוסר ברירה(כמו שאני עושה בשנה האחרונה מסורתי ארצה וכך יכולה לחסוך יותר)הוא מעולם לא גר לבד ולא חסך שקל והוא בן 29....מרוויח 6000 בלחץ ואין לו תכנון ללמוד לפתוח עסק או להתפתח....אני שנתיים מתחתיו והצלחתי לחסוך כמעט 130,000 ...אני גם עוזרת לטעמי בכל חודש ב1000 שח כי אין לה הרבה מיותר.....מעבר לגובה ההכנסות אני רואה את ההתנהלות שלו שזה גם חשוב....יש אנשים שעושים 30 ולא מתקדמים....הכי מלחיץ אותי שאולי אני בכלל חצופה ואין לי מה להתלונן כי הוא כן אוהב...מכבד....מצחיק....קשוב....עוזר לי במה שיכול !!! אבל מצד שני אני מרגישה שאני הגבר בקשר ולמרות שאני חזקה(מבלי להשתחצן אני עברתי חיים לא בריאים)הייתי מעוניינת במישהו לרוץ איתו ולא לסחוב אותו על הגב....שורה תחתונה הבעיה שלי שאני והוא ניגודים מוחלטים ולא שאינני מאמינה בשילוב ניגודים אבל אולי בתכונות(1 רגוע ו1 עצבני) ולא בהשקפת עולם להגשמת יעדים.....רע לי ממש כי הוא אוהב אותי נורא ואני אותו....הוא בא מבית קצת פרימטיבי שמצדם לחיות במערה שזה כואב לי נורא כי כל חיי חייתי בצניעות ואני לא מחפש "יוקרה" אלא שקט נפשי ואחריות....דבר שכח את תפקידו בעולם שהוא להביא פרנסה מספקת בשבילו בשביל אשתו וילדיו....ברור שאישה לא צריכה להתייחס לכל כאן ברז לניצול וגם לסייע כלכלית ואכן אני לא סי סי הנסיכה ועובדת ב2 עבודות ומרוויחה כמעט 9000 נקי ובעיקר מתנהלת נכון....אני פוחדת שאולי בגלל שאני חזקה גורלי הוא להיות עם ילד כי אולי לא מגיע לי ממש מישהו אחר?מישהו שדומה בתכונותיי...? לא ביקשתי וילה בקיסריה ולא מרצדס ולא תמיד יהלומים ולא שיתן לי את המקום לא לעבוד.....רק ביקשתי שיכחה אחריות כי 6000 לא מספיק לאדם לבדו !!! שיתפתח ויהיה עצמאי ויישוב על העתיד....למה הוא לא מעריך את זה שאני לא מדברת איתו על לקים ועל דברים רציניים??? לסיכום אני מרגישה מצחיק כי אני יודעת שלא תאמינו אולי אבל אני לא מהטיפוס הרודףוהנואש ...אני מעריכה את עצמי ואני לא איכנס לסטטיסטיקה של הנשים שמדברות על דברים רציניים אחרי כמה שנים....זמני יקר....פשוט כואב לי עליו ואני מרגישה שהוא ממש תלוי בי....כל היום הוא מלכה שלי וזה מהם אני מעריכה מאוד ולא חושבת לרגע שהוא חלש.....גבר מאוהב זה תמים יותר מאישה....אבל בא לי גם ככה להרגיש שיש לי מלך....בא לי להיות במקום של מחשבות עליו כמו שהוא עליי...אחותו אמרה לי לפני כמה ימים שהוא אמר לי שאיתי יהיה לו הכל !!! נראה לי הזוי !!! בתפיסה שלי של האגדות שהיינו קטנים אישה לא בוכה מהנסיך שלה הוא לא גורם לה לדמעות כי הוא תמיד נלחם !!!! נראלי רע שגבר תלוי באישה ואני יודעת שגם אם הגור ביחד רוב ההוצאות יהיו עליי להיקלע לחובות ולא מוכנה להרוס את המעט שבניתי לבד !נח לו להיות אצל אמא שלו ובו זמנית הוא בוכה למה אנו לא יחד ???? אני לא מרגישה נכון שגבר תלוי בי אני בתור אישה לא ככה !!!! כבר למעלה מחצי שנה שאנחנו בשיחות שיספק את מצבו כי אני לא טיפוס מפקיר ומאז הפעם הראשונה ששוחחנו על כך ניסיתי לסייע לו בעבודות עם שכר של 11,12 + אבל הוא טוען שזה לא הוא ושקשה לא להיות במקום כזה....מקום של עבודה קשה וסבל הוא פשוט לא מכיר את זה....ניסיתי ללכת ממנו והוא חתך ורידים....אחרי זה ניסיתי שוב והוא בכה לי מחוץ לדלת....אמא שלי כועסת עליי היא פוחדת שאעשה טעות כמוה ואסיר בדבר לא מתאים.....אמרה לי אפילו שלא תגיע לחתונה אם אהיה אית...אני מרגישה ממש לבד בעולם !!!! מעולם לא היו לי סבא וסבתא אבא לא בקשר אמא עצבנית עליי והחבר מאכזב....אני לא רוצה שהילדים שלי יעברו כמוני חיים ללא גב והדרכה....ילדים זה לא רק אוכל ופיפי הם לא בעלי חיים !!! אני העובדה לכך שאני מנהלת את עצמי לבדדדדד מהרגע שנכנסתי לפנימייה ועד היום (בשנה האחרונה אצל אימי ולא נותנת לה לעשות כלום בבית ועוזרת לה) אולי אני בסרט רע והוא לא אוהב? אותי אני לא אוהבת אם אני חושבת ככה??? האמת שאני רואה מעכשיו שנתגרש אז דווקא כי אוהבת לא רוצה להתגרש ולהיפגש מראש....אני בתיכנוני בכלל לא מתכננת להתחתן בשנתיים שלוש הקרובות ....העניין שאני חושבת לרחוק וחבל לי לבזבז את זמני....גבר יתחתן בגיל 40 זה לא נורא ואני אוטוטו 30....לפעמים לא נעים לי לאכול איתו בחוץ כי יודעת שאין לו.....מעולם לא ביקשתי ממנו כסף או משהו שחסר לי(אבל זה אופי שלי נראלי ולא בעיה שלו)מה אומרים יהודים יקרים מה לעשות???