החלטתי שעדיף לי להתגרש מאשר לבכות עוד פעם ולהתעצבן כל הזמן.
בעלי הפך מאהבת נעוריי לאיש שאני נגעלת ממנו.
יש לי כל כך הרבה מה לכתוב אבל אני מרגישה חנוקה ולא מצליחה לכתוב מילה. הוא לא בגד בי הוא נאמן, אבל הכי הוא נאמן לעצמו.
הוא מתאמן כל יום, עובד כל יום, ויומיים בשבוע בחופשים הוא לומד תואר שני.
יש לו כוח לעבוד וללכת ללמוד אחרי לילה של עבודה. יש לו חוק ללכת להתאמן אחרי שלא ישן כל הלילה. יש לו חוק לא לאכול שעות רק כדי לא לפספס אימון אבל אף פעם אין לו כוח לשטוף אחריו את הצלחת.
אין לו כוח לגרום לי לגמור אחרי שהוא גמר , אין לו כוח ללכת איתי לקניות, אין לו כוח לשום דבר שאני מבקשת....
כשהוא צריך להתאמן הוא קם מתלבש מהר ויוצא לדרך... כשצריך לעשות משהו בשביל הבית זה לוקח נצח עד שהוא מזיז את עצמו...
ואני שונאת לראות אותו משחק בוואטספ כל היום...הוא בא אחרי העבודה ומתלונן ש"עבדתי 9 שעות לא מגיע לנוח בפלאפון?"
יום לפני זה באו חברים שלו הוא רץ נסע 20 דקות קנה אוכל הביא פרס שולחן השקיע...
חבל שהוא לא משקיע ככה בשבילי...
הוא אוכל את האוכל שאני מבשלת ומשאיר את הצלחת זרוקה כשאני מבקשת שישטוף אחריו הוא אומר זה התפקיד שלך...
כמה הרבה זמן אני שוקלת להתגרש אבל לא מצליחה לעשות את הצעד.
הוא בחור נדיר... טוב לב, מצחיק, נראה טוב, גבר שבגברים אבל איבדתי את הערכה אליו...
אני מרגישה כאילו הוא הרווק הנצחי... כאילו כל דבר אני צריכה להתחנן... יש ימים שהוא מושלם ועושה ומשקיע ואחר כך שבועיים של בטלנות שנמאס לי לראות אותו.
מה לעשות? איך להיות חזקה ולהתגרש...
והכי חושב- יש 2 תינוקות בסיפור הזה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות