אני כותבת לכם עם דמעות בעיניים, אני מרגישה שהעולם הזה הולך ומדרדר. אני גדלתי בשנות התשעים ולמרות שהמצב פה היה ועדיין קשה מבחינה בטחונית, אני מרגישה שהילדות שלי למרות שלא היה לי עושר כלכלי, הייתה הכי מאושרת והכי מושלמת שיש, הייתי נפגשת עם חברים בחוץ, הייתי רואה סדרות וטלנובלות שהשפיעו עליי ולימדו אותי המון, השירים של פעם היו קופצניים כאלה והיינו רוקדים אותם בימי הולדת, לא היה פייסבוק לא רדפנו אחרי פרסום ולייקים, היה לנו דמיון וחלמנו חלומות בלתי אפשריים...אני מרגישה שהעולם הזה הולך ומדרדר...אין יותר נושאי שיחה עם אנשים, כל אחד דואג לעצמו, אין מקום לדמיון, לחלומות, לדברים אפלטוניים. באמת שאני מסתכלת על מה שעברתי בילדות שלי ומה שעשיתי ובאמת עצוב לי ומתגעגעת לחיים שהיו פעם, שהיינו מתלהבים מדברים קטנים כאלה כמו מדבקות, פוגים, צמות בשיער ודברים כאלה...אני מסתכלת על הילדים של היום וכואב לי עליהם, אני לא רןצה לחשוב על הרגע שבו אני אגדל ילדים נניח עוד 10 שנים, על מה הם יגדלו??? אני כל כך רוצה לחזור לילדות שלי לתקופה שהייתי מאושרת, שלא היו את כל הדברים האלה שיש היום ואנשים היו מאושרים, חיו את הרגע בפשטות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025