שלום לכולם,
מגיל 12 אני מרגישה שלחציי, פחדיי ודאגותיי הן באופן קיצוני.
רציתי שהזמן יעשה את שלו, הנחתי שזה עוד תסמין של גיל ההתבגרות המתיש, אבל זה נמשך-וזה אפילו מחמיר עם השנים.
אם מבהילים אותי, לוקח לי המון המון זמן לחזור לעצמי, אני אהיה בכוננות מתמדת שמה מישהו ינסה להבהיל אותי שוב-וזה יהיה כך במשך שעות.
כשמשהו מלחיץ אותי, אני יכולה לחשוב עליו גם במשך שבועות. גם אם זה דבר שולי לכל אחד, ושולי גם לי. זה יהיה בראשי הרבה.
ומודאגת.. בכל רגע נתון אני מודאגת.
למשל כשאני אחראית לנעול את הבית וללכת למקום כל שהוא.. אפשר להגיד שאני נועלת את הבית וחוזרת אליו בערך עשר פעמים. אולי לא כיביתי את האורות? (למרות שזכור לי שכיביתי) אולי הגז פתוח ואז שרפה תפרוץ (בכלל לא פתחתי את הגז) ועוד ועוד ועוד. ככה שאני יוצאת מהבית. נועלת. יורדת במדרגות. חוזרת חזרה. פותחת את הבית. בודקת משהו. שוב נועלת. שוב יורדת. שוב עולה חזרה וכן הלאה וכן הלאה.
חייבת לציין שלעיתים גם יש לי התקפים של קוצר נשימה, או שפתאום אני רואה מעט מטושטש, קשה להסביר- אני כאילו חיה את העולם בסרט או במשחק וידיאו. הכל מעומעם. זה קורה במצב שאני באמת לחוצה, וזה קורה הרבה.
מה אוכל לעשות כדי להפסיק לדאוג כל הזמן??
תודה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025