היי לכולם.. כותבת ומצד אחד יודעת תתשובה שתינתן.. יודעת מה אני הייתי מייעצת מהצד. אבל אני לא בצד אני בפנים, והמון ליבטים והמון מחשבות ואובדת עיצות.
אני עם בעלי 11 שנה, שמונה שנים מתוכם נשואה. חובקת שלושה ילדים ועוד אחד בדרך. עברתי ועוברת הרבה עליות ומורדות בנישואיי. חוותי אלימות פיזית בתחילתם הלכתי הוא התחנן כל פעם וחזרתי תמיד זה הילדים באמצע, הפחד מהלבד, האהבה שאני לא מבינה אם קיימת ואיך עוד.. הוא הפסיק מס שנים עם האלימות הפיזית שהתחיל לשתות כדואי הרגעה. המילים הפוגעות וההשפלות וההקנטות היו תמיד חלק בלתי ניפרד מחיי. הלכתי וחזרתי והלכתי וחזרתי....
מצד שני תמיד גונן עליי מפני כולם.. נישענתי תמיד וחיזקתי את הדברים המעטים והטובים.
היום אחרי הרבה זמן ומריבה שכללה המון קללות מצד שנינו הוא קם והרים ידיים, סטירות כאלה... נישבעתי לעצמי שזה לא יחזור ואם כן הוא יהיה מאחורי סורג ובריח. אבל אני מפחדת מאוד, מהכל. שכולם ידעו ישפטו ירחמו או יכעסו. מפחדת שהילדים שלי יכעסו. מפחדת ומצטערת שזה קרה. הייתי עושה הכל בכדי להחזיר תגלגל לאחור. אז אם לא אתלונן יכול להיות שהוא יחזור ושוב יתחנן על נפשו ושוב אני מפגרת כן מפגרת יראה רק תדברים הטובים.. ומצד שני אולי לא.. ואולי יזלזל בי עוד שיגיד לעצמו היא גם ככה לא עושה עם זה כלום.. שוב, אני מפחדת. הוא יכול להיאסר הרבה זמן. הוא האבא של ילדיי. הוא יכול למחוק גם אותם אחר כך.. כי זה מה שאמר תמיד.. אני מפחדת מכל זה. הלוןאי והייתי מפסיקה לחשוב ופשוט עושה.
הלוואי וכל זה לא היה קורה.
הלוואי ויכולתי להחזיר תגלגל לאחור.
כמה טיפשה אפשר להיות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות