בעלי מדוכדך ומאשים אותי בכך, מה לעשות?

אהלן
אני בת 31 נשואה ואם ל 2 ילדים קטנים.

בעלי עבד בשירות המדינה בן 40 בתפקיד רגיל לא ניהולי. כל חיו.

ב 5 שנים האחרונות הקמתי עסק טכנולוגי (סטארטאפ) והופה לפני שנתיים העסק נתן בוסט המוצר תפס בשוק יש לקוחות וברוך ה הכנסות יפות שמכסות לבד את כל הוצאות משק הבית , חיסכונות וקצת מותרות. במספרים מדןבר בהכנסה אחרי מס של כ 30 א שח בחודש כבר שנתיים ברצף ויש חוזים ארוכי טווח.

הבעיה שהעסק שהוא סוג של עסק של בן אחד ומוצר סטראפי אחד שאני יזמתי דואש ממני שעות עסודה לא מבןטלות. הרבה מעל 8 שעות ביום.כמו כן הןא משרת רק לקוחות בניו יורק ןארהב משמע שאני בעיקר עובדת מ 4 בצהרים עד 2 בלילה שעון ישראל לא רואה את הילדים.

בניתי את הלוז כך שפעמיים בשבוע אני בבית עם הילדים ביום ראשון שהוא יום מנוחה בחול. ועוד יום שלקחתי על עצמי להיות בבית עם הילדים. בנוסף שישי שבת וחגים כמובן בבית.

עדיין כאשר הילדים מסיימים מסגרות ב 4 אחרהצ אני בדיוק אז יוצאת לעבודה וצריך מישהו שיהיה איתם. אין לנו עזרה מההורים ובעלי הוא זה שמטפל בהם במסירות. אבל הוא ממש לא נהנה מכך לדבריו היה מעדיף להישאר בעב ודה עד 7 בערב ושאני אמצא פתרון לשעות האלה.

יצא כך שדיברני בעבר שכאשר ההכנסות של העסק יכלכלו את הבית רציף וסדיר ועם רזרבות אז בעלי יעזוב את עבודתו כשכיר ויטפל בילדים.

וכך היה הוא עזב אץ העבןדה כשכיר לפני 6 חודשים. הבקרים שלו מלאים בסידורים קניון וטיפול בבית וגם קצת ספורט פעמיים בשבןע. ןמ 3 בצהרים הוא עפ הילדים כולל מלקחות ןהשכבות כי אני מגיעה רק בלילה מאוחר... כמו שאמרתי עובדת לפני שעון ארהב.

אני דואגת להגיד ולהראות לבעלי כמה אני מעריכה אותו.
אבל הוא לא מסתפק בכך. מהיום שעזב אץ העבושה הןא קןרה לעצמו מובטל, מחפש שוב עבודה, טוען שהרסתי לו את החיים בכך שבגללי ובגלל העסק עזב את העבודה שלו.
דורש לבלות את חברים בלילות (משלא קרה מעולם). כמעט ולא מבלה את שעות הבוקר שלנו ביחד איתי שזה הזמן היחיד שיש לי איתו מעדיף לכעוס ולהגיד לי שהרסתי את חיו.

כשאני יוצאת לעבודה הןא שולח אותי עם המשפט יאלה סת'לקי מפה.
במקום להגיד לי בהצלחה... הלוואי שץסגרי עוד חוזים או משהו בסגנון...

יורד עלי שאאין לי תןאר אקדמאי ותמיד שהתחלתי לעשות תואר פרשתי באמצע.
ושאני מבולגנת ושהוא מסדר אחרי כל היום.

זה נכון אין לי תואר. אבל הקמתי עסק ופיתחתי מוצר טכנולוגי שיש לו לקוחות בחול עם קצב צמיחה מרשים. ןאף גייסתי בעצמי ולבדי משקיעים.

אני מבולגנת בארון הבגדים אבל מסןדרת בכל הפאן העסקי.
הוא מתלונן שאין לו חברים ןהוא מנותק מהעולם כי לא עובד אבל גם כשעבד לא היו לא חברים או בילויים וכשעבד בקושי סגרנו אץ החודש ועכשיו אנחנו גם חוסכים וגם קונים בהנאה.

אני מבולבלת לא יודעת איך לאכול את האשמות שהןא מפנה אלי. ולא יודעת גם איך לעזור לו ןמה הפתרון לאושר שלו ושל כולנו.

תודה...