היי חברים, כל היסודי לא היו לי חברים ועשו עלי חרם, אחרי זה בתיכון שמו אותי דווקא בכיתה עם כל הבנות שהיו איתי גם ביסודי, אז שוב לא הצלחתי למצוא חברות, ניסיתי להתחבר לכמה בנות אחרות אבל הרגשתי שאנחנו לא על אותו גל וסתם שיעמם אותי איתן אז כל הפסקה העדפתי פשוט לשבת ולשחק בפלאפון, צבא לא עשיתי כי לא יכלתי, היו לי בעיות במשפחה, אחרי הבית ספר התחלתי לעבוד ומצאתי בן זוג, איתו תמיד יצאתי עד עכשיו, היינו כמעט 3 שנים ביחד, עכשיו נפרדנו ואני מוצאת את עצמי לבד, כבר חצי שנה שבכלל לא יצאתי לאף מקום חוץ מלעבודה, אין שום סיכוי בעולם לקאמבק ביני לבין האקס שלי, מעדיפה כבר באמת לא לצאת לאף מקום, אפילו כידידים לא מוכנה לצאת עם הבן אדם הזה, לעולם לא אסלח לו על מה שעשה לי. יש לי איזו סתם ידידה שאני מדברת איתה פה ושם אבל היא לעולם לא רוצה לצאת איתי לאף מקום, כל הזמן ממציאה תירוץ אחר, היה ״ידיד״ אחר שהציע לי כמה פעמים להיפגש והוא סתם חרמן עלי וניסה לגעת בי אז ויתרתי עליו, אני עובדת בעבודה עצמאית בשטח ואין לי סיכוי למצוא חברים מהעבודה, היה לנו כמה מפגשי צוות, רובם בני 30-40 עם משפחה כבר ולא מהעיר שלי בכלל. אני בחורה שניראת מאוד טוב, מבאס אותי לבזבז ככה את השנים הכי יפות בחיים שלי, היה בא לי ללכת למסיבות נניח כל שישי וכדומה, במקום זה כל שישי שבת אני פשוט רואה סדרות וזהו, ושוב חוזרת לשגרת העבודה, ה׳ יודע מתי אני אמצא לעצמי חבר או חברה לצאת איתו/ה למקומות, בגיל 30 אני כבר לא אוכל לצאת למסיבות, אני גם לא גרה עם ההורים כבר. מה אפשר לעשות? איך להתמודד? ממש עצוב לי :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות