היי דוד בן 20
עברתי ילדות לא הכי פשוטה עם חרם של כמעט שלוש שנים משני "מלכי הכיתה" עם העלבות ומכות יומיומיות הייתי ילד "חננה" היום אני בן אדם אחר לגמרי
זוכר הרבה לילות שהייתי פשוט מרטיב את הכרית וכל מה שמבקש זה לא לקום למחרת
גדלתי עליתי לישיבה (חרדי לשעבר היום קצת פחות (:
וגם שם כל הזמן תמרגיש סוג של דחוי שעוד שניה מישהו זורק עליך בדיחה ולכן תמנסה לא ליהיות בחברת הרבה אנשים שלא יקרה בטעות שמישהו יצחק עליך או איתך
כל מסגרת שהייתי עזבתי אחרי לא הרבה זמן כל הזמן הפחד הזה ואז ההרגשה כל פעם של הבדידות עולה ועולה
חייב לציין שכל מי שמכיר אותי אומר שאני הכי מצחיק ופאן
ניסיתי ללכת לקורס של מד"א (ממש אוהב את כל הקונספט) הכרתי שם מישהי חמודה ניסיתי לצאת איתה לסרט ואחרי הסירוב השני הפסקתי לנסות ואז תחוזר להרגשה של הילדות שעוד פעם תלא רצוי ועל סתם...
איך לעזאזל אני מוציא ממני תמחשבות האלה של כל הזמן עוד רגע משהו קורה
למה כל הזמן שאני רוצה לצאת עם חבר והוא לא יכול אני מרגיש דיי רע?
חשבתי אולי על ללכת לעשות צבא ממש מתלבט בינתיים שלא תיהיה דרך חזרה
תודה על ההקשבה היה ממש כיף לפרוק❤
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות